תרבות יהודית היא חלק מהפסיפס התרבותי בברלין: ערב של ספרות עברית-ישראלית במוזיאון היהודי במסגרת "שבוע תרבות יהודי בברלין" (www.juedische-kulturtage.org)
אשכול נבו, אסף גברון והמנחה שלי קופפרברג (Juedische kulturtage)
צריך ישראלי להגיע עד לברלין, למוזיאון היהודי בעל המבנה וגג האינהוף המזוגזג ולשבוע התרבות היהודי, (www.juedische-kulturtage.org – Juedische kulturtage) שהברלינאים מתברכים בו מדי שנה כדי להתוודע טוב יותר לשני סופרים ישראלים מצליחים ולספר תנין פיגוע של הסופר, אסף גברון (Assaf Gavron) שיצא בהוצאת זמורה ביתן ב-2006 (2006 ,CrocAttack).
הספר כבש קנה את עולמו לא רק בישראל, בגרמניה הוא יצא לאור באביב 2008 (בכותרת Ein Schones Attentat), בהולנד הוא יצא לאור ב-2009 ובחודשים הקרובים הוא גם אמור לצאת לאור באיטליה, צרפת, אנגליה, ארה"ב וקנדה – מפתיע כיצד ספר אחד מצליח לעניין כל כך הרבה קהל קוראים.
אכן הצלחה חסרת תקדים לאסף גברון – מה שגם עזר לו להגיע בתחילת השנה הקרובה למספר חודשים לברלין (במסגרת תוכנית המלגות האקדמית של DAAD, היא הנציבות הגרמנית להחלפת אקדמיים) לתקופת שבתון בה יוכל להתמסר לכתיבתו, ולו ברכה! תנין פיגוע גם נרכש כאופציה להפקת סרט על פיו על-ידי חברת ההפקות הברלינאית NEU filmroduktion, ואילו ספרו האחרון הידרומניה בהוצאת כנרת זמורה ביתן, 2008 (Hydromania) תורגם כבר לשפות רבות, בהן גם גרמנית (2009).
הידרומניה הוא ספר מוצף שבחים, הטובע ומטביע את עולמם של קוראיו במושגי אינסטלציה, צינורות מים ובעולם הידרומני דמיוני ואיפרראליסטי. המים הופכים אצל גברון למטפורה מורכבת העוסקת בקיומם של הישראלים החיים מציאות גיאוגרפית בעלת משאבים מוגבלים והוויית חיים ולחוצה. והכול דרך עולמה הקלאוסטרופובי של מיה גיבורת הספר המכיל תכנים אקולוגיים, פוליטיים ובעיקר אנושיים סמויים ודורשים פענוח מצד הקורא.
הסופר השני שהשתתף באותו ערב שהכיל שיחה והקראה מתוך ספריי שני היוצרים, היה אשכול בנו (Eshkol Nevo) שפרסם בחייו כבר מספר ספרים (דומני ארבעה).
ספרו האחרון משאלה אחת ימינה (2007), ארבעה בתים וגעגוע (Homesick) שתורגם לשפות רבות, ארבעה בתים וגעגוע (2004)הואספרו השלישי של אשכול בנו המפרסם בהוצאת זמורה ביתן, לאחר צימר בגבעתיים (2001 Bed & Breakfast,) וספרו נפרדנו טראח (The Breaking Up Manual, 2002) שגם הוא יצא בהוצאת זמורה ביתן ומתאר את ההווי הישראלי של אמצע שנות ה-90, בה קיבלו הישראלים הלומי הלם התנקשות בראש ממשלה מכהן, ורחובות שטופים בדם של יהודים וערבים, פצצות אנושיות וסיקולים ממוקדים.
הכרתי את הסופרים על פי שמם וכמה משמות ספריהם, אך זו הפעם הראשונה שאני שומע את שניים מדברים וחולקים את עולמם עם קהל ועוד ברלין באנגלית עם מבטא ישראל מוכר. עזרה בידם המנחה שלי קופפרברג (Shelly Kupferberg) אשר עשתה את מלאכתה נאמנה ובמיומנות מפתיעה של מעבר מאנגלית, גרמנית (ואפילו שליטה בעברית כאשר אני בחרתי לשאול בעברית).
עם סיום כל שיחה עם, קרא כל סופר קטע קצר מספרו בעברית, בחירה שחוששני כי היתה יותר סימבולית וללא חשיבות שלעצמה עם יצירותיהם של השניים (מה גם שההקראה הקצרה הזו הוציאה עגלי זיעה ומתח מיותר על פניהם של השניים).
אח"כ קרא הקריין אוגוסט זירנר (August Zirner) במיומנות דרמטית מעודנת ובמבע מדויק ושליטה רבה בניואנס קולי דרמטי מאופק, קטעים מתוך הרומנים של שני הסופרים, שישבו במרחק מה, משועשים משהו, ומנסים לעקוב אחרי השפה בה אינם שולטים, תוך שהם עוקבים אחר המקור אותו כתבו בשפת אימם.
אוגוסט זירנר (August Zirner)
חשבתי לעצמי, מה עובר עכשיו בראשם של אותם סופרים שאינם יכולים להוקיר ואולי גם להבין את מה שהם עצמם כתבו? מה עבר בראשם של אותם סופרים באותו ערב בברלין, ועוד במוזיאון היהודי, לא לגמרי ברור לי. כאשר השאלות עברו לקהל, ניסיתי לשאול את השניים, וגם עשיתי את זה בעברית. נדמה לי שהסופרים שמחו לדבר החוויה של להיות בברלין ולקרוא בעברית לקהל גרמני ולשמוע בגרמנית את הטקסט שהם כתבו מהדהד מחלל היפה הפנימי של מוזיאון היהודי בעל הארכיטקטורה יוצאת הדופן והזוויות המחודדות של כמו מגד דויד שבור.

אסף גברון טען כי בברלין הוא מרגיש בנוח, וכי בשבילו ברלין היא עיר חדשה שעברה שינוי. עוד אמר, כי הוא עצמו אינו ממשפחה שעברה את מאורעות השואה והייחס שלו לגרמניה הוא יותר ניטראלי (אם הבנתי נכון את דבריו).
נדמה לי שנבו אעלה ספק מסויים והיה יותר מורכב בתשובתו (אולי אפילו יותר ישראלי-יהודי), וטען שהוא אינו מרגיש כי ברלין היא עוד מקום בו הוא נמצא בחו"ל. העיר מוציאה ממנו הרבה רגש, והוא עדיין עוד לא יודע מה זה יוליד. בתשובה לשאלת המנחה, ענה קודם לכן נבו כי שהוא מגיע למקום הוא אוסף רשימות וכותב לו רעיונות. הוא מסתכל על אנשים כמו בתצפית לימודים או מחקר, כדי ללמוד אותם ואולי להשתמש בחומירם אילו בכתיבתו.
האולם האינטרהוף של המוזיאון היהודי היה מלא כמחציתו. קיוויתי שיבואו עוד קהל. אך זה לא קרה. לדאבון הלב, הרבה פחות קהל מלא מאשר הערב הבא שהוקדש לשתי סופרות יהודיות מגרמניה Lily Brett and Johanna Adorján (אותו לא יצא לי לראות מטעם סיבות טכניות) .
אירועים מסוג זה מפגישים ישראלים ויהודים החיים בברלין וזו תמיד הזדמנות להכיר עוד אנשים המתעניינים בתרבות אותה אתה מכיר כל כך טוב. צעירים ומבוגרים שמחפשים לשמוע עוד על ספרות ישראלית ולהכניס אותה אל תוך ארון הספרות היהודי המודרני – ובזה הערב כבר הרוויח את השקעתו.
נדמה שהקהל שהגיע לשבוע התרבות היהודי (www.juedische-kulturtage.org ) יהודי ולא יהודי (יש כאלו שמכנים אותם גויים) מחפש קולות חדשים של יהודים וישראלים. שני הסופרים הצעירים האלו הביאו איתם שפה אחרת מזו של עוז, יהושע או גרוסמן. עם כל הכבוד שיש כאן ל"שלושת הטנורים"(בשפתו של אסף גברון) של הספרות העברית המתחדשת, שאגב לאשכול נבו היה גם חשוב ולהכניס אותם אל ארון הספרים האישי שלו לשביעות הרצון הרבה של הקהל כולו. רשמים מערב יהודי-ישראלי בגרמנית (ואנגלית כאשר צריך לשאול את "הזרים" מספר שאלות מנומסות).
הקהל אגב, לא ביטא סקרנות גדולה וערנות באותו ערב של קריאה ושיחה נעימה באנגלית ובגרמנית לסירוגין (דבר שהקשה את הזרימה הטבעית של הערב ולא תרם ליתר סבלנות מצידי, ומצד היושבים לידי שביטאו חוסר סבלנות גרמני מנומס.
כאמור זהו הערב הראשון מבין שלושה ערבים הממוקדים בספרות יהודית. אשר על הערבים האחרים כמו הערבים הנוספים והאירועים של השבוע התרבות היהודי (Juedische kulturtage) ראו תוכנית למטה – "תפסו טיסה ובואו", יהיה לא מנומס לומר.
ישנם כאן גם סיורים בשמונה בתי הכנסת בעיר , גם הלילה הארוך של בתי הכנסת (במקום מוזיאונים) בהם מבקרים בשמונת בתי הכנסת שבעיר הפורחת בתרבות יהודית, מופעי מופיזקת פופ יהודי, מוזיקה קלאסית (בעיקר פליקס מנדלסון) וסיורים להיכרות עם הבאוהאס וה"ארכיטקטורה היהודית שפזורה בבלין במקומות שונים. הערב במוזיקה הגדול בפרנצלאוברג (ריקשטרסה) יתקיים מופע מקורי בשם המזודד "אוי-וי-ווי" (Oi Va Voi): מופע אליו הוזמנתי הערב על ידי משרד יחסי הציבור של הפסטיבל שעושה כדי להפיץ תרבות יהודית מודרנית במוזיאון היהודי של ברלין, בשמונה בתי הכנסת(!) הממוקמים בעיר ובמקומות התרבות האחרים הפתוחים לעולמם התרבותי של ישראלים ויהודים בברלין של אחרי מלחמת העולם השנייה.

|
Juedische kulturtageשבוע תרבות יהודי (בברלין)Festival of Jewish Culture in Berlin
Programme
Saturday | 29 August 2009
Fasanenstraße Jewish Community Centre 8 pm Ann, Shaban & Cohen
September 2009
Anne Frank Centre Focus on Jewish Literature 7.30 pm Viola Roggenkamp | Reading ‘Die Frau im Turm’ (The Woman in the Tower, in German Rykestraße Synagogue
8 pm Oi Va Voi | Travelling the Face of the Globe in Berlin’s synagogues
6 pm | Herbartstraße Synagogue 12–14 | 10625 Berlin (liberal) 7.30 pm | Joachimstaler Straße Synagogue
Felix Mendelssohn – Symphony No. 1 in C minor, Op. 11
Services Festival of Jewish Culture Event organiser Germany
Cultural director: Aharon Risto Tähtinen
|
תגובות
תודה על הרשימה היפה על יהדות שלא במדינת היהודים.
מעניין שדברים חשובים בתחום עולם היהדות קורים
לא כאן אלא דווקא בברלין – חישבו על זה.
לתיפארת מדינת ישראל והממסד הדתי בארץ היהודים החוקים כל מושג פחות גטאי של היהדות. מחכה לרשימה הבאה!
הרשימות שלך מזכירות שלי ברלין ואת התרבות שיש בערבים כאלו של קראיה ושיחה עם יוצרים. מקנה בך כי מה שנשאר לנו זה מוסף ספרים וטלויזיה חסרת תרבות וערך לספרות!
תודה
יפתח,
תודה על הרשימה. אם תציץ בתכניות העבר של "ימי תרבות יהודיים" תראה שדברים רבים מגיעים מישראל. מהסיבה הפשוטה: אין כמעט יהודים בגרמניה.
הגרמנים בסך הכל מנסים לעשות נסיונות החייאה נואשים ומתגעגעים כאילו לתרבות היהודית. אז עכשיו הם מקבלים קצת יידישקייט ומייבאים ישראלים. מדי פעם יש קונצרט של יהודים גרמנים לא ישראלים או ניצול שואה שמספר על חוויותיו. כי כמה תרבות כבר יכולים לייצר מאה אלף איש? רובם הגיעו לפני כעשר חמש עשרה שנים מבריה"מ לשעבר, שבה הם לא בדיוק חגגו את זהותם היהודית?
לכן הם מאמצים זהות ישראלית, ופעמים רבות ההופעות הללו הן הזדמנות בשבילם לצאת ליברלים ונאורים.
הכי קל להתרפק על התרבות אחרי שהאנשים שייצרו אותה כבר רצוחים. את החשבון שלהם הם לא עושים, אלא בעיקר שמחים לראות ישראלים כהוכחה לכך שרצח העם שהם ביצעו לא לגמרי הצליח.
אפשרות אחרת היא שיש אנשים בעולם שמתעניינים בספרות ישראלית, או בסצינת ההיפ-הופ בסין, או בשירה יוונית עכשווית. סתם ככה. רק לכמה שעות. כי יש להם זמן והם גרים באיזור ובגלל שזה נשמע מעניין והכניסה בחינם. ולא כל דבר שהם מסתכלים עליו חייב לשקף את המבט שלהם בחזרה.
זה היה יכול להיות הסבר אפשרי בהחלט, אבל זה לא יכול להסביר את חוסר הפרופורציות בהתעניינות בדברים שמגיעים מישראל או עם תיוג "יהודי". אין כמעט ערב בברלין שבו אתה לא יכול למצוא הופעה של כליזמר. יש שבוע על סין, יש פסטיבלי ספרות (השנה בדגש על תרבות ערבית), יש בית תרבויות העולם וכולי. ולכל שפע האירועים הללו הכניסה היא לרוב בחינם או בגרושים.
זה לא חייב לשקף את נקודת המבט שלהם, אבל לחשוב שגרמנים מגיעים לאירועים שמסומנים כ"יהודים" במקרה, או כי הכניסה היא בחינם, נראה לי קצת מופרך. במיוחד כשמה שמיוצג בימי התרבות הללו, זה לא תרבות יהודית מקומית גרמנית, כלומר זה לא חלק מהחיים בגרמניה, אלא חלק מהעבר בה. את העתיד הם מייבאים מישראל.
אם שמו Zirner אזי התעתיק הוא צירנר