ה. מרקוזה: ספריו ארוס וציביליזציה; האדם החד ממדי; קץ האוטופיה; הממד האוטופי: התמדת האמנות (יצא לאור בעברית לאחרונה בתרגומם של צבי טאובר ולאה דובב)

                                

ת.ו. אדורנו, מ. הורקהיימר וברקע ממשיכיהם י. הברמאס בפרנקפורט: חושבים אחרת על פוליטיקה, חברה, תרבות ואמנות

 

הקורס: "כלכלה שוויונית – יש חיה כזאת!"
 
אם מטרידה אתכם השתלטותה של הגישה הקפיטליסטית על השיח הציבורי בתקשורת ובחברה? אם נמאס לכם מהשתלטותם של בעלי ההון על החיים שלנו? יש גם דרך אחרת. הצטרפו אלינו למסע מחודש לבחינת הסוציאליזם לגווניו השונים. בקורס נעסוק בערכי היסוד של הסוציאליזם; הגותו של קארל מרקס; התיאוריות של הסוציאל- דמוקרטים הסקנדינבים והמודל הכלכלי שלהם; השמאל החדש בדרום אמריקה; סוציאליזם במסגרת התנועה הציונית.
בין המרצים: פרופ' משה צוקרמן, ד"ר יפתח גולדמן, פרופ' דני גוטווין, תמר גוז'נסקי, ד"ר עמי וטורי, ד"ר אפרים דוידי.
רכזי הקורס: ד"ר עמי וטורי, עפרה סבלדי
מועד: יום ו' 10:00-11:30
מיקום: שלוחת ת"א, יגאל אלון 30, ת"א

רשימת הקורסים של המכללה 
 
סינמטק תל-אביב והמכללה החברתית-כלכלית מציגים: תמונות מחיי כלכלה אנטי-חברתית

ביום שישי האחרון הוזמנתי לקורס "כלכלה שוויונית – יש חיה כזאת" במכללה החברתית כלכלית בת"א – עליה תוכלו לקרוא בסוף הרשימה.

ההרצאה של משה צוקרמן על אסכולת פרנקפורט ועל המחשבה הניאו-מרקסיסטית של אנשי אסכולת פרנקפורט מילאה נדבך חשוב שהגות המרקסיסטית אשר כ-40 תלמידים מכל הגילאים עוסקים בה בימי שישי של שנה זה במכללה.

 

את ההרצאה תוכלי לראות בקישור זה

 

משה צוקרמן הוא פרופסור באוניברסיטת ת"א ומלמד היסטוריה ופילוסופיה של מדעי הרוח והחברה במכון להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות ע"ש כהן, ועמד בראש המכון להיסטוריה גרמנית באוניברסיטה זו.

בהקשר זה ראו גם את ביקורתי על ספר המכתמים של משה צוקרמן: חצפון האדם (2003, הוצאת רסלינג).

 

השאלה ממנה יצאה הרצאתו של צוקרמן לדרך היתה: מדוע המהפכה המיוחלת התחוללה לא במערב אירופה (אלא דווקא ברוסיה במהפכת אוקטובר 1917)?

מדוע לא התגשמה הפרוגנוזה המרקסיסטית במערב (גרמניה, אנגליה וצרפת), שעה שנראה היה בשנות ה-20 ותחילת ה-30 הקודמות, כי כוחות החברה במערב אירופה, לכאורה בשלים לשנוי מהפכני ומהותי באופיה של החברה ולשינויה אל עבר חברה סוציאליסטית – ומול פרספקטיבה זו התחוללה דווקא הנסיגה אל הדיקטטורה הנציונאל-סוציאליסטית, כמו אל משטרים טוטאליטריים אחרים – כמו ברוסיה הסובייטית?

 

מנקודת מוצא זו יצאה לדרך ההרצאה של צוקרמן והסתיימה בסוגיית חרושת האמנות, אוטונומית האמנות כמתווה אמנציפטורי לעתידו של האדם, ולהיהפכותו יצור אנושי של "אדם בן מינו" (במושגי מרקס). ההרצאה הסתיימה אחרי כשעתיים של פריסה כוללת ללא דיון אשר אולי היה ראוי שלווה את סופה – אולי בפעם אחרת.

אין זה המקום לפרוס את כל מה שעלה באותה הרצאה – אולי היא תועלה לאתר החברתי ברשת (ראיתי כי היא צולמה).

מכל מקום, ראוי לפתוח ספר אחד או שניים של ההוגים הפוריים הללו ולהתוודע על הגות נפלאה של מה שהיום נחשבת להגות מרכזיות במחשבה הניאו-מרקסיסטית ועל הבנה סוציולוגית של החברה המודרנית מרקסיסטית המשלבת את פסיכולוגית המעמקים של פרויד והפילוסופיה הפוליטית המקרו-סוציאלית של מרקס.

 

מה תלד הרצאתו של צוקרמן מחר ימים יגידו. האם את יצירת האמנות הבאה, או אולי את התנועה הפוליטית הסוציאליסטית שפותחת אופקים חדשים ולא מסתפקת בפרספקטיבה של רפורמה וייצוג בפרלמנט (שם עושים את מעשה ה"פארלה" = "הדיבור" ) חסר שום אפיק אמנציפטורי הנאמן לפרויקט של שחרור האדם.

 

משהו על אסכולת פרנקפורט

המבוכה שהציפה את השמאל הלא אורתודוקסי במחצית הראשונה של המאה ה-20, הכילה את השאלה מדוע מתעכבת ממלכת חרות האדם? מדוע לא מתחוללים תמורות ממשיות בהווית חייהם של בני האדם – שעה שישנם כל התנאים למימושה של מציאות כזו (עם התגברותו של האדם על מחסור הקיום הבסיסי של תנאי חייו הפודמנטאליים), אלא דווקא מתחוללת נסיגה חוזרת ונשנת אל משטרים טוטאליטאריים, ולמציאות של דיכוי, ושליטה בטבע ובאדם ובעצמו כחתיכת טבע? ויש להזכיר כי אנו בתקופה של עלייתה של המפלגה הנציונאל-סוציאליסטי לשלטון בגרמניה (תחילת 1933) זמן קצר אחרי כינון המכון למחקר חברתי בפרנקפורט (1931).

 

"לארגן על בסיס של ההתלבטויות הפילוסופיות העכשוויות מחקרים שייקחו בהם חלק פילוסופים, כלכלנים, סוציולוגים, היסטוריונים ופסיכולוגים בשותפות עבודה של קבע, על מנת לעשות ביחד מה בתחומים אחרים ניתן לעשות ביחידות במעבדה" (הורקהיימר 1931).

בהרצאת הפתיחה במוסד החדש שהוקם בפרנקפורט (המכון לחקר חברתי) על ידי מקס הורקהיימר ביקש הורקהיימר לכונן מוסד של מחשבה למחקר אמפירי בו יעבדו ביחד (נושא מעניין שלעצמו בהגות של האסכולה, כי אמנות לדידם עושים לבד וללא עבודה קולקטיבית) בני דציפלינות שונות: אנשי תורת המדינה, סוציולוגים, פסיכולוגים, אנשי תורת הספרות, מוזיקולוגים ואחרים. 
 
 
  

שאלות אלו כמו הפרדיגמה של אושוויץ (אדורנו כינה כך את השואה, על שם האתר המובהק לקטסטרופה של אמצע המאה ה-20 באירופה) בפאזה השניה של הגות האסכולה הטרידה את אנשי אסכולת פרנקפורט. כמו השאלה מדוע מתחולל ויתור (לא מעט מרצון) של האדם על ערכים ופרקטיקות חברתיות, שיכולות לחזק את מציאות חיי החופש של האדם, וחיזוק מעמדו של הסובייקט כאינדיבידום סוברני, השולט על חייו ומעצב את החברה בה הוא חי, ואת עתידו כאדם חופשי. מושגם כמו "הטרמידור הנפשי" (מרקוזה), "אישיות סמכותנית" אותו פיתח אריך פרום בספרו מנוס מחופש  (המושג אותו פותח לימי אדורנו), וכן ספרם החשוב של אדורנו והורקהיימר דיאלקטיקת הנאורות  – עוסקים באופן מובהק בסוגייה זו בהרחבה.

אלו השאלות שהטרידו בשתי התקופות שמאפיינות את הגותם את הוגי הזרם הרעיוני הניאו מרקסיסטי הזה, ועל בסיס שאלות קרדינאליות אלו התפתחה ההגות האסכולה, עם יצירות כגון: קץ [נסיגת] התבונה (הורקהיימר), דיאלקטיקת הנאורות של הורקהיימר ואדורנו, ספריו של מרקוזה: ארוס וציביליזציה; האדם החד ממדי; קץ האוטופיה וכן הממד האוטופי: התמדת האמנות, בו טוען מרקוזה באופן נוקב כי:

 "במצב שבו לא תוכל המציאות האומללה להשתנות אלא באמצעות פראקסיס פוליטי רדיקאלי, מן-הדין לצדק את העיסוק באסתטיקה. חוסר טעם הוא להכחיש את יסוד הייאוש הכלול בהתעסקות זו: הנסיגה אל עולם בדוי שבו ניתן לשנות את הנסיבות הקיימות ולהתגבר עליהן אך ורק בתחומו של הדמיון".

תרגום ספרו האחרון של מרקוזה, שלא במקרה דן בסוגיית  אמנות והאמנות האוטונומית בפרט, תורגם על ידי צבי טאובר ולאה דובב ויצא לאור בעברית לאחרונה (אגב גם ספריו האחרים של מרקוזה מתורגמים גם הם לעברית), וכן גם עבודותיו של אריך פרום: מנוס מחופש; אמנות האהבה (פרום אגב, כבר די חורג מהנחות היסוד של ראשית הפרדיגמה הפרנקפורטאית) – וזוהי רשימה חלקית בלבד.

 

לקריאה נוספת

זמנים כרך 44, 1993 בעריכת משה צוקרמן, הוצאת אוניברסיטת ת"א, הוצאת זמורה ביתן.

ת.ו. אדורנו, מ. הורקהיימר, אסכולת פרנקפורט (מבחר), ספרית פועלים, 1993.
הרברט מרכוזה קץ האטופיה עם-עובד, 1970
הרברט מרכוזה האדם החד-ממדי ספרית-פועלים, 1972
וולטר בנימין "יצירת האמנות בעידן השיעתוק הטכני".
אילן גור-זאב, אסכולת פרנקפורט וההיסטוריה של הפסימיזם, מאגנס, 1996.
משה צוקרמן, פרקים בסוציולוגיה של האמנות, משרד הביטחון 1996.
אשר סילפן, "הוגי המרקסיזם המערבי", 1982.
אשר סילפן, "פילוסופים מול פני השואה: עיקרי הגותם של מייסדי אסכולת פרנקפורט", 1990.
Leo Lowenthal, Literature, Popular Culture and Society Doubleday, 1961
Theodor W. Adorno and Max Horkheimer Dialectic of Enlightenment
Herder&Herder, 1972
David Held (1982)Critical sociology Sage publication, London
היסטוריה מקיפה של המכון למחקר חברתי ("אסכולת פרנקפורט") נמצאת בספר של מרטין ג'י
Martin Jay The Dialectical Imagination Heinemann Educational
 
ותודה לויקיפדיה

בנוסף לזאת, רשימה חלקית של ספרים על ההגות, ומשל אנשי ההגות הפרנקפורטאית עצמם, תמצאו בתיבה ליד -חלקם מתורגמים לעברית.

החשיפה הגדולה של הגותם התחוללה משנות ה-60 של המאה הקודמת והלאה, עם תחייתו של השמאל החדש, והביקורות על הטוטליטאריזם הסובייטי.

צוקרמן הדגיש נקודה זו בהזכירו את ספרו החשוב של הרברט מרקוזה על המדינה הסובייטית – עליה ועל הקומוניזם המעוות שהתפתח בה (וקרס כאילו לא היה) לא חסכו אנשי האסכולה את שבט ביקורתם. הרעיונות ניאו-מרקסיסטיים אלו קיבלו תנופה ופופולאריות חסרת תקדים עם תנועת הסטודנטים שחוללה מרד של דור הצעירים באירופה (אגב, תוך התחשבנות עם העבר ונאצי והתרבות האוטוריטטיבית של החברה המערבית, וגם בארה"ב עם הפנתרים השחורים, תנועת השלום נגד המלחמה האמריקאית בוייטנאם) ואפילו ביפן.
 
לישראל הגיעו ריקושטים מעטים כמו תרגום כמה מספריו פורצי הדרך ומעוררי המחשבה, וגם תיקווה של הרברט מרקוזה. הסיבה לכך מעניינת שלעצמה, והיא סוגיה לדיון למקום אחר – שאולי יתקיים פה ואולי בין כותלי המכללה שהייתה רוצה ליצר מחשבה פוליטית ביקורתית של באמת, ולא רק ביקורת רפורמיסטית במוסד בורגני כמו פרלמנט, לא רק פוליטיקה של המובן מאליו, אלא מחשבות והשקפות שיכולות לעורר למשחבה ביקורתית ופתוח את הראש וצוהר לחברה אחרת ועתיד אנושי, של אמנציפציה לעתיד של עולם אשר מפחית את פרקטיקות הדיכוי שבו למינימום. מציאות שמאפשרת הגשמה גדולה יותר של הפרט אל עבר היעשותו של האינדיבידום סוביקט ו"יצור בן מינו" (במושגיו של מרקס) ולהציל אות הפרט מהתפוררות, ניכור וחוסר האונים שנמאפיין את חייו בעידן המודרני, אשר מה שאנשי האסכולה רואים כחפצון האדם [ראיפיקציה], תבונה אינסטרומנטאלית – מושגים מרכזיים העומדים בבסיס ספרם החשוב של אדורנו והורקהיימר דיאלקטיקת של הנאורות (1944, 1947). 
 

 

 

 

 

 

 

 

המכללה לחברתית כלכלית ואסכולת פרנקפורט

– פרספקטיבה מרקסיסטית אחרת

 

 

המכללה לחברתית כלכלית עושה משהו להתמודד ברמת עומק עם פרובלמטיקה של שינוי חברתי בעידן הקפיטאליזם המאוחר, השונה (ולא שונה) מהקפיטאליזם בתקופתו של מרקס. הקורס בו התקיים השיעור עם 30 מתלמידי הקורס עושה זאת באופן מינורי ומוגבל משום שאין ספק שהתמודדות דיאלוגית עם תחומי ההגות הפרנקפורטאית ועקרונותיה אין להסתפק בשעתיים + של הרצאה מלומדת. עם זאת יש לברך חיפוש נתיבי מחשבה והגות שמאליים של מחשבה מרקסיסטית חדשה (ישנה) ומעוררת מחשבה והשראה .  

גם המרקסיסטים האוטוריטטביים ביותר(אלו בעלי הפתרונות האורתודוקסיים, שיש להודות שלא הובילו את הסוציאליזם רחוק מאוד) מכירים בחשיבותם של הוגי האסכולה. אני יכול להעיד על גרמניה, ואוסטריה. אך באירופה כולה ישנה עדנה למחשבה נאו-מרקסיסטית שלא משאירה את מרקס על ההסברים המקרו-סוציאליים הנצויינים שלו אלא גם משלבת לתוכם את פסיכולוגית המעמקים של פרויד. 

במקומותינו חשיבה נאו-מרקסיסטית זו פופולארית הרבה פחות. אך פה, יש להודות, גם אין ממש מחשבה מרקסיסטית חייה ותוססת, אלא הבלחות ושאריי מחשבה שמאלית שאבד עליה הקלח במובנים רבים – במובן זה פתיחת צוהר להגות הפרנקפורטאית היא פעילות אינטלקטואלית מרעננת וחשובה, תרומה זערורית לעתיד המחשבה והפרקטיקה של אנשי שמאל ומרקסיסטים בפרט.
 
ההגות הפרנקפורטאית היא מחשבה תיאורטית בעלת תובנות רעיוניות ופוליטיות ולא אידיאולוגיות (במושגיו של מרקס כ"תודעה כוזבת בהכרח"). מחשבה לא אידיאולוגית (משכפלת ודוגמטית) נחוצה לשמאל בעולם, בישראל ובפלסטין. זוהי מחשבה פוליטית הנאמנה למרקס המוקדם, ושעושה חשבון עם המרקסיזם הטוטאליטארי (הלניניסטי-סטליניסטי-סובייטי). רבים אינם מעריכים כראוי את המימד הרדיקאלי של הגותם של אנשי הזרם הרעיוני, אשר ראו את עצמם לפחות בתחילת דרכם, כפותחים אפיקים חדשים לשינוי חברתי ופרספקטיבות חדשות לסוציאליזם אשר בבסיסו שינוי כלכלי-חברתי למען אמנציפצית האדם לאור האידיאלים של עידן הנאורות ("יציאתו של האדם מחוסר הבגרות שכפה על עצמו" – קאנט, מהי נאורות).

המרקסיזם שואף לשחרר את האדם מכבליו, בבחינת העשותו בן חורין, שולט על גורלו ועתידו למען חיזוק אנושיותו.

למחפשי השינוי החברתי דרושים ניתוחים מעמקים על החברה בימינו, ניתוחים ופרספטקיבות מעוררי מחשבה ואולי גם תקווה לאופק אוטופי – לא רק במושגיו של שילר, שלינג, אדורנו והרברט מרקוזה (לחינוך אסתטי ולאמנות כקוטב אמנציפטורי, אוטופי מהכורח של חברה דכאנית בה שולט עיקרון הסחורה והתבונה האינסטרומנטאלית), אלא שינוי חברתי כדי לארגן את החברה בה אנו חיים באופן אנושי – לאור שלושת העקרונות הגדולים של הציביליזציה האנושית – שוויון, אחווה וחופש

 

המכללה החברתית – כלכלית

בהצהרת הפתיחה שלה יוזמי הקמת המכללה טוענים כי המדיניות החברתית-כלכלית הנהוגה בשנים האחרונות בישראל, חסרה שיח ציבורי ביקורתי. שיח מסוג זה כמעט ואיננו בנמצא באקדמיה וחסר לחלוטין בציבוריות הישראלית. היעדרו אפשר מדיניות חברתית-כלכלית שבשנים האחרונות אחראית ליצירת פערים הולכים וגדלים בחברה – מציאות בה העוני בישראל הולך ומחמיר. המכללה החברתית-כלכלית מציעה במה ציבורית לשיח מסוג זה הפתוחה לכל. פעילותה צריכה להרחיב את הידע לקהל הרחב בכלל ולפעילים חברתיים בפרט.
 
המדיניות החברתית- כלכלית הנהוגה בשנים האחרונות בישראל, חסרה שיח ציבורי ביקורתי. שיח מסוג זה כמעט ואיננו בנמצא באקדמיה וחסר לחלוטין בציבוריות הישראלית. היעדר שיח זה איפשר מדיניות חברתית-כלכלית שבשנים האחרונות אחראית ליצירת פערים הולכים וגדלים בחברה ומציאות בה העוני בישראל הולך ומחמיר. מספרם של החיים מתחת לקו העוני בקרב המועסקים גדל מ-21% בשנת 1989 ל-34.5% בשנת 2005.
המכללה החברתית-כלכלית מציעה במה ציבורית לשיח מסוג זה. פעילותה מרחיבה את הידע לקהל הרחב בכלל ולפעילים חברתיים בפרט. המכללה מספקת כלים תיאורטיים ומעשיים הכרחיים ליצירת אלטרנטיבות חברתיות-כלכליות ומאפשרת דיאלוג בין הגורמים השונים בחברה הישראלית. זאת ועוד, המכללה מעודדת את תלמידיה להצטרף לפעילות שתביא לשינוי במדיניות החברתית-כלכלית בישראל.
בשלוש השנים, מאז הקמתה, השתתפו יותר מ-5,000 תלמידים מכל שכבות החברה הישראלית בפעילות המכללה החברתית-כלכלית. אלפי אנשים נוספים נחשפים מדי שנה למידע אותו מספקת המכללה בהרצאות פומביות, בהרצאות ובמאמרים המתפרסמים באתרי אינטרנט מרכזיים, בפינה קבועה ברדיו, ובתגובות באמצעי התקשורת לאירועים שוטפים בעלי השלכות כלכליות וחברתיות.
 
למכללה ארבעה סניפים ברחבי הארץ: בבאר שבע, בירושלים, בתל אביב ובחיפה. בנוסף מקיימת המכללה הרצאות באזורי פריפריה כמו הכפר הערבי ערערה, העיר הבדואית רהט, בעיירת הפיתוח שדרות, בעיר בית שמש ועוד. כל המרצים (היום מספרם עומד על יותר מ-400) מרצים בהתנדבות. שכר הלימוד הוא סמלי ומכסה הוצאות בסיסיות כמו שכירת כיתות לימוד. המכללה רואה עצמה כחלק מרשת הארגונים לשינוי חברתי ומוסדות העוסקים בנושאי הכלכלה והחברה ויצרה יחסי עבודה ושיתוף פעולה עם שורה ארוכה של מוסדות, תנועות וארגונים. 16 מוסדות מעמידים את שירותיהם למכללה; 10 ארגונים מסייעים בפרסום ורישות; ו-12 ארגונים משתפים פעולה סביב תכנים משותפים.
פעילות המכללה מתרכזת סביב שלשה נושאים עיקריים: ידע – המכללה מציעה קורסים קצרים וקורסים סמסטריאלים מלאים המספקים מידע תיאורטי וכלים מעשיים; סוכני שינוי – המכללה מציעה קורסים לפעילים בארגונים לשינוי חברתי כמו סינגור קהילתי, אחותי, תנועת הצופים, השומר הצעיר, הנוער העובד והלומד, מרכז מעשה ובית הספר לעובדי רווחה של משרד העובדה והרווחה; דיון ציבורי – המכללה משתמשת בבמות שונות להפצת מסריה בדיונים ציבוריים בתקשורת המדוברת, וסדרת הקרנת סרטים בליווי הרצאות בסינמטקים בערים המרכזיות. 
 
 
עוד על המכללה החברתית-כלכלית. קבוצה של אנשי אקדמיה ופעילים חברתיים שמנסה לענות על השאלה, כיצד ניתן לבנות חברה סולידרית בעלת מגזר ציבורי חזק ויעיל בסביבה המוכתבת על ידי שווקי ההון – המקומי והגלובלי?

"יצאנו מנקודת הנחה שאין להשלים עם דרכה הדורסנית של החברה הישראלית ושיש המוכנים לקדם את השינוי החברתי ואף להנהיגו. אך המוסדות להשכלה גבוהה והתנועות החברתיות אינן ערוכות או מסוגלות לרכז את הידע, לחקור את המציאות החברתית לעומקה ולהכשיר דור של מנהיגים-פעילים חברתיים חדשים. לשם כך, החלטנו להקים מסגרת לימודית ומחקרית רב-תחומית ייחודית, הפתוחה בפני כל הרוצה לשנות את החברה".

 

הלימודים במכללה החלו באוקטובר 2004 בתל-אביב, בקמפוס סמינר הקיבוצים, אך כבר בשנת הלימודים הראשונה הוקמו שלוחות בחיפה, ירושלים ובבאר-שבע. הלימודים פתוחים לקהל הרחב, ובתום כל סמסטר מתקיימים סדנאות לפעילים חברתיים על מנת להכשיר את הלומדים בדרכים המעשיות לשינוי החברתי. היעוד הוא שינוי חברתי מן היסוד.

בצוות המכללה החברתית כלכלית ניתן למצוא קשת רחבה של מרצים: פרופ' אריאל רובינשטיין, פרופ' יוסי יונה, פרופ' יקיר פלסנר, פרופ' שלמה בק , פרופ' איסמעיל אבו-סעד, פרופ' ענת קינן, פרופ' נעמי כרמון, פרופ' דויד מהלאל, פרופ' חנן חבר, פרופ' ענת פירסט , פרופ' ארנון בראון, פרופ' דויד מהלאל, ד"ר יוסי דהאן, דר' הנרייט דהאן-כלב ,ד"ר איציק ספורטא, מר סבר פלוצקר, ד"ר דוידי אפרים, גב' שולמית אלוני, מר גדעון עשת, מר יצחק ג'קי אדרי, גב' סיגל הרוש, גב' תמר גוז'נסקי ועוד עשרות מרצים הלוקחים חלק בפעילות המכללה החברתית כלכלית.

אחד מתלמידי המכללה מעיד על הלימודים:

"הרבה מהתובנות והעיצוב האידיאולוגי שלי בתחומים החברתיים שבניתי לעצמי בחברה הישראלית, נבעו בעיקרן מהחשיפה שלי למכללה החברתית-כלכלית, במכללה נחשפתי לדעות כלכליות-חברתיות מגוונות בעשרות ההרצאות של בכירי האקדמיה מהכלכלה והחברה, שפתחו לי צוהר חדש להבנה מעמיקה של המאבק החברתי שמתנהל קיום במדינת ישראל".

 

 

דבר אחד בטוח צריך לשפר בפעילותה של המכללה החברתית – כלכלית, והוא התקשורת.

שלחתי למרכזת השלוחה התל אביבית של המוסד אי-מייל (קרן ברקוביץ). לא קבלתי תשובה.

תמוהה.

אפשר לשפר את התקשורת גם אם אין מפיקים ממנה כלכלה גדולה עבור המכללה, אלא בשביל יחסי חברה נאותים.

 

 

 

 

 

 

אלו כמה מספריו האחרים של צוקרמן:

עטיפת הספר חצפון האדם

ספרו של משה צוקרמן: שואה בחדר האטום: ה"שואה" העיתונות הישראלית בתקופת מלחמת המפרץ.

חיבורו פורץ הדרך של המחבר מכיל שני פרקים תיאורטיים (לא קלים לפיצוח), סריקה מקיפה ודקדקנית (בבחינת עבודת נמלים) של העיתונות הישראלית בזמן מלחמת המפרץ [1991] עליה מפנה המחבר ביקורת נוקבת ודיון אידיאולוגי, פוליטי ותרבותי ברכיב ה"שואה" כפי שפעל בתרבות הפוליטית בישראל בזמן מלחמת המפרץ.

והתוצאה: מחקר מופת, יחיד במינו, וראשון מסוגו.

יצירת מופת (הוצאת המחבר).

  

             תוכן העיניינים של הספר

עטיפת הספר חרושת הישראליות מאת משה צוקרמן

עטיפת הספר מוסיקה ומה שמסביב לה מאת משה צוקרמן:

 מאמריו המוזיקולוגיים של המחבר

עטיפת הספר פרקים בסוציולוגיה של האמנות מאת משה צוקרמן. דיון מעמיק על אסכולת פרנקפורט, קיטש, חרושת האמנות ואמנות אוטונומית

 

Moshe Zuckermann: "Israel – Deutschland – Israel. Reflexionen eines Heimatlosen". Wien, 2006, Passagen Verlag. 219 Seiten

.

עטיפת ספרו האחרון של משה צוקרמן בשפה הגרמנית על ישראל וגרמניה ("ישראל – גרמניה – ישראל: הירהוריו של חסר-מולדת"):  יצא לאור ב-2006 בווינה.

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “הרצאה של משה צוקרמן על אסכולת פרנקפורט במכללה החברתית כלכלית : להעיז לפתוח את הראש

  1. נהנתי לקרוא את הרשימה היפה שלך הנותנת בטוי נכון למה שהיה שם – למה שהיה "פה".

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s