"שוברט +"
 
אפיזודה אופראית בשתי מערכות
גבי שדה ואלמה מושונוב

 

 

ניהול אמנותי: ברט ברמן

רעיון בימוי וניהול אמנותי: אלכס כגן

משתתפים: ברט ברמן – פסנתר

מור לוין – קלרינט
שירה אלמה מושונוב (סופרן)  וגבי שדה(טנור)

היום, יום שני 17.12.07 ב-20:30
בקונסרבטוריון שטריקר בת"א
 

 

זוהי אפיזודה אופראית בשתי מערכות שבבסיסה מסע של אהבה, אכזבה, תקווה וייאוש, דרך הלידר של פרנץ שוברט. 

העלילה המניעה את השירים היא אפיזודה בת יום אחד, בין מלצר בבית קפה לבין לקוחה מיואשת מאהבה נכזבת. המלצר, שמתחיל את יומו בשמחה ומתאהב בהמשך הערב בלקוחה, מתמוטט בסוף הערב ונשבר עקב אהבתו הנכזבת לבחורה הצעירה. הצעירה, שמתחילה באכזבה בכתיבת מכתב לאהובה, מתגברת על אהבתה ויוצאת מחוזקת, לאחר שקיבלה את תשומת לבו הגברית של הגבר הבוגר, ואחרי שיחת הטלפון עם אהובה שובר את המפגש האשליתי שנוצר ביניהם.
 

יש משהו מסקרן באירוע מקורי שמנסה להפיח חיים בלידר הנפלאים של שוברט, וזו כבר סיבה טובה לבוא ולשמוע את היצירה החדשה, שרקחו אלכס כגן ושותפיו למופע.
 
התוצאה היא אמביוולנטית. ראשית שיריו של שוברט אינם צריכים שום הקשר דרמטי מעבר לטקסטים של גתה היינה ובעלי הטקסטים האחרים להם הלחין שוברט את שיריו, שנמצאים באופן אינטגרלי ומושלם בלידרים שהלחין המלחין הגדול. סיפור המסגרת הוא הסיטואציה הדרמטית שעומדת בקשר בין שני אנשים: אחד מבוגר והשניה צעירה, שעה שהם נפגשים בבית קפה (או פונדק) וחולקים באופן מרומז את עולמם וקשיי הבדידות שלהם. 
 

הוא רוצה אותה. היא משתמשת בו. היא מחכה לצלצול טלפון הנייד מאהובה, והוא רוצה את קירבתה.

בסוף הוא מוותר ונוטש, שעה שהיא פונה לחפש את אהבתה שנמצאת / לא נמצאת מעבר לקרירותה של שיחת טלפון הנייד.

סיטואציה כביכול מוכרת, בעלת מתח דרמטי ברור: הוא כבר לא איש צעיר (כמעט יכול להיות אבא שלה – במציאות הוא דודה של הצעירה), אך עדיין יכול לתת לה מבשלותו, היא את נעוריה ואת יופייה ואת הקרבה לעולם החיים והנעורים שאבדו לו.
 

סיטואציה די שחוקה, בעלת מטען דרמטי נדוש למדי וגם צפוי – מזל שלא התרחשה שם אהבה גדולה ואפי-אנד – אלא תסכול אשר בו כל אחד פונה לדרכו ולעולמו הסגור והמוכר.

 

לטעמי הלידר של שוברט אינם זקוקים למהלך דרמטי אופראי מסוג זה. הלידר של שוברט לגמרי עומדים בפני עצמם, ואינם צריכים שום מטענים חוץ מוזיקאליים, שאינם נמצאים בטקסטים עצמם. אבל אולי זוהי סיבה טובה להעלות את המוזיקה של שוברט על במה – ניחא.
 
ביצוע השירים לא תמיד ענה על סטנדרטים גבוהים שראויים ללידר של שוברט. שדה שר יפה, ויש לו גם, לא מעט רגעים נפלאים, גם אם היה חסר לו ניואנסים בביטוי הדרמטי והמוזיקאלי – אולי כי הדרמה האופראית הכתיבה מראש מנעד רגשי מוחצן. מושונוב שרה פחות טוב. גם הדרמה שלה על הבמה פחות משוחררת ומשכנעת, והשירה שלה, יש להודות, אינה עומדת ברמתו של דודה. שדה משוחרר על הבמה, והוא כמעט מנהל פלירט עם הקהל, וכמובן עם הצעירה שנפלה בחכתו. היא מאופקת וזהירה ולא מספיק נוכחת על הבמה ובשירתה – גם אם המופע מסתיים עם עולמה של צעירה בעלת אהבה נכזבת ואכזבה גדולה.
 

אך היו גם רגעים יפים של שירה יפה, והמלווה בפסנתר (שהוא גם המנהל המוזיקאלי של המופע) ברט ברמן מנגן מצוין. גם מור לוין בקלרינט מנגנת יפה – חבל שלא שמענו אותה יותר – אבל כל זה כבר מוכתב מהאילוצים הדרמטיים של היצירה.
 
היתה שם הרבה בדידות, וחיפוש אחרי אהבה, שהן התמות המרכזיות של הלידר של שוברט ולמעשה של הרומנטיקה הגרמנית כולה.

הניסיון הוא מעניין. היו רגעים יפים ומוזיקה נפלאה של שוברט – זה כבר מספיק כדי לראות ובעיקר לשמוע.

האולם החצי מלא של הקונסרבטוריון בת"א, בו נכח קהל אוהב של הזמרים ושל המוזיקה של שוברט הגיב בהנאה.

מתברר שיש ללידרים הנפלאים שלו מקום בת"א ובעולם של ניידים ואופרות גדולות ומלאות רהב.

 

 

אז לכו לראות ולהחליט בעצמכם, שמה נגרם לשוברט עוול, או אולי הוא היה יכול ליהנות מהפיכת הלידרים שלו ליצירה אופראית? 
 

                                                                                     

 

 

 

 

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s