הפסנתרניות גילה גולדשטין,עפרה יצחקי ועינב ירדן מודות לקהל.

 

י. ס. באך (מתוך הפסנתר המושווה):
 
פרלודים ופוגות בסי במול מז'ור/מינור
BWV 866 & 867 (ספר 1)
גילה גולדשטין

פרלוד ופוגה במי במול מז'ור BWV 876
פרלוד ופוגה ברה דיאז מינור BWV 877 (ספר 2)
עפרה יצחקי

פרלוד ופוגה בפה מינור BWV 857
פרלוד ופוגה בסול מינור BWV 861 (ספר 1)

עינב ירדן
 
ליאור נבוק: "קופסת התמונות הישנות" (2006):
עשרים מיניאטורות לפסנתר (בכורה ישראלית)


 
פסנתרניות:

 

גילה גולדשטין
עפרה יצחקי
עינב ירדן

התיבה, חצרות יפו (שד' ירושלים פינת סלמה)
בשבת 17:30, 22.12.2007
 
 
המוזיקה של ליאור נבוק היא מוזיקה אשר חורגת מן מרכז טונאלי, ובמובן זה היא מוזיקה חורגת טונאליות מסורתית. הטונאליות בה היא פתוחה וגמישה, המלחין משתמש באקורדים, קלאסטרים, ומצלולים של דביוסי ושוסטקוביץ, המהדהדים בקטעים רבים במחזור 20 הקטעים, שהלחין ואשר בוצעו, עד כמה שאני יכול להעריך דבר זה בשמיעה ראשונה, בנאמנות רבה ליצירתו.

האם המוזיקה של נבוק מתבססת על מקור טקסטואלי חיצוני (סוגייה תיאורטית נכבדה) או היא טהורה במהותה, ונאמנה למוזיקה עצמה? מי שולט על מקור ההשראה וההמצאה המוזיקליים – המילה או הקומפוזיציה המוזיקלית בלבדה, כעולם צלילים טהור ונקי מהשפעות של מדיומים אחרים. השאלה יכולה להיות מנוסחת אף ביתר קיצוניות: מהו המקור הדטרניננטי לתהליך היצירה. מי מעמדו של מקור חוץ מוזיקאלי (מילה או מושג, תחושה וכדומה עבור המלחין והמבצע) עבור היצירה המוזיקאלית. את הכרעותי עשיתי בשלב מוקדם של חיי. עבורי הצליל הוא המלך ומקור התוכן המוזיקאליים. אך המדיום החוץ מוזיקלי, תמיד מעלה את השאלה של אוטונומיית הצליל, האוטונומית המדיום המוזיקאלי – מול השפעות אטרונומיות ליצירה.

המתח בין מילה למוזיקה למעשה נוכח בעצם הכתיבה שלי על המוזיקה, והוא נמצא בבסיס המדיום הנקרא ביקורת מוזיקאלית. כאשר כותבים ביקורת על מוזיקה נזקקים למילים. אך כיצד מילים יכלים לתאר צלילים? הביקורת עושה משהו חוץ מוזיקלי, היא עושה משהו השייך לספירה של התרבות, ובמובן זה היא לא אמנות אלא דיבור על אמנות.

מול הביקורת שהיא מדיום של שפה, מושגים ומילים, המוזיקה היא שפה של צלילים. לכן קשה לחיות בשלום עם מוזיקה הנשענת על מקורות השייכים לספירת המילה והמושגים. במובן זה, המדיום האופראי למשל, הוא תמצית הבעיה כולה, בעיה שאינה נפתרה עד עצם היום הזה, על ידי תיאורטיקנים ומלחינים רבים של המוזיקה והדרמה -בעבר היתה לעיתים התאמה בין שתי הקטגוריות המקצועיות הללו.

אין זה המקום להיכנס לדיון בסוגיה כבדה זו אשר מונטיברדי, גלוק, ואגנר, אדוארד הנסליק ואחרים התחבטו בה ממושכות. על בסיס שאלה זו נחלקו מחנות, ויריבויות גדולות ניטשו בין הוגים ומלחינים, כי השאלה לא רק עוסקת בשאלת מקור ההשראה, אלא גם בשאלת הפרצפציה של היצירה אצל הרפיציינט ומעמדה של היצירה האמנות.

המאזין אשר מוטען במילים של אובייקטים, מושגים מופשטים ושמות תואר, אנוס לכוון את הקשב שלו לקונוטציות חוץ מוזיקאליות.

האם המוזיקה יכולה להיות בעלת היגיון פנימי ללא הקשר חוץ צלילי?תיאודור אדורנו היה עונה על שאלה זו בכן רבתי. תשובתו היתה מעמידה את המוזיקה על קרקע אוטונומית, ובלתי תלויה בעולמות חוץ מוזיקאליים. אני בוחר לאמץ את גישתו הבסיסית של המוזיקולוג-פילוסוף הגדול – מוזיקה כעולם של צלילים ללא הקשר חוץ צלילי – זוהי הגבוהה באמנויות, ה"אחר לחלוטין", קונמפוזיציה אחרת על החיים, קומפוזיציה בעלת היגיון צלילי פנימי (פר-הגדרה) שרק באמצעות הצלילים ניתן להתקשר אליה, לפענח אותה, ליהנות ממנה.

מה אם כן מעמדה של כותרת לקטע מוזיקאלי? מה מעמדו של תיאור פלסטי בעל תוכן ויזואלי, רגשי או מילולי? בפתיחת הקונצרט סיפר המלחין כי בסוף חודש דצמבר 2006 בזמן שעותו בפריז הלחין את ה-20 מיניאטורות הללו, שבאות "לתאר אפיזודות דמיוניות".
 

 

הפסנתרנית גילה גולדשטין

שלוש פסנתרניות טובות נרתמו למשימת הביצוע – מדוע שלושה, לא ברור לי. אולי לתת צ'אנס לשלוש מבצעות, אולי מטעמים של עריכת קונצרט – על ההקשרים החוץ אמנותיים של הדבר. הן פתחו במספר פרלודים ופוגות מתוך הפסנתר המושווה של באך – מחזור היצירות המונומנטאלי של גדול המלחינים שחיי אי פעם!

באך נוגן יפה ובמיוחד אהבתי את נגינתה של עינב ירדן אשר הפרלוד ופוגה בפה מינור 857 BWV ריגש (וגם הזוג המינורי בסול מינור אחר-כך היה טוב). כל אחת ניגנה שונה ולשיטתה. מאוד שמחתי שיש מי שפותחים קונצרט של מוזיקה מודרנית עם הפסנתר המושווה של באך, אשר מספר מלחינים גדולים היו פותחים את בוקר יומם בנגינת יצירה פרי עטו של המלחין הגדול.
 

הפסנתרנית עפרה יצחקי

 

הפסנתרנית עינב ירדן

 

אחרי ההפסקה ניגנה יצירתו של נבוק קופסת התמונות הישנות. 7 הפרקים הראשנים של יצירתו של נבוק נוגנו על יד עינב ירדן עפרה, 6 הפרקים הבאים על ידי עופרה יצחקי ו-7 האחרונים על ידי גילה גולדשטין.
 

אני בוחר לכתוב מספר התרשמויות אישיות וסוביקטיביות לגמרי ברוח היצירה על כל אחד ואחד מן הפרקים שלה.

 

 

[ההערות שלי (בכיתוב רגיל), מופיעות בשורה חדשה אחרי הכותרות והתוספות של המלחין (במודגש) ].

 
1) עליית הגג
   
מתגלה לה קופסה ובה תמונות ישנות, היסחפות אל חלומות-יום והרהורים.
הרהורים, רפרוף על הפסנתר ורוך.

2) מר לפיק מאחר לרכבת
    מאוחר מידי! – הוא מגלה כי המתין לה על הרציף הלא נכון.
 נוקשות, קיצוניות, קפריזיות ואקורדים חריפים.

3) ערב גשום (גשם דק) בברלין
    ערב, חשוך, קר, תאורת רחוב עמומה. צעדים, אמבולנס עובר ברחובות הריקים.
מלאנכוליה של מלודיה אטונאלית.

4) הליצן המבוקש
    מספר חברי כנופייה כועסים, ליצן, קרקס, מרדף, כמעט טובע, ניצל, שוב מרדף ו. . .
סלטות, חלומיות וריחוף ובאס אוקטבי דומיננטי.


5) צללים חוצים את שדרת סן-ז'רמן
    קפה פריסאי, ערב, גשום. מי חוצה את השדרה? האין זה סאטי וחבריו?
טונאליות מינורית, אימפרסיוניסטית ודינאמיקה של פורטה פיאנו.

6) חלומות-יום קליידוסקופים
    הרהור ותהייה בין רעיון אחד למשנהו.
חלום בלתי פוסק של סולמות דיאטוניים ופדאל פתוח.

7) אדם עגמומי בבית המרזח
    בית מרזח זנוח. איש אחד נותן לאלכוהול לסחוף אותו בחזרה אל ימי ילדות טובים יותר.
בלוז.

8) ציד חדר-אימונים
    סטודנט למוסיקה מציץ אל תוך חדרי אימונים עמוסים, בנסיון למצוא חדר פנוי.
קפריזי, מהיר ותזזיתי.

9) מערת השאלה הבודדת
    שאלה אחת מהדהדת במערה, לבסוף נשאלת.
סקונדה טורדנית ששואלת שאלה מציקה.

10) מיראג'
      דמויות דמיוניות קמות לחיים במדבר לוהט וצהוב.
תעתועים, דמיון וחוסר יציבות.

11) המרדף
      מי רודף אחרי מי?
חסר מנוחה מהיר כמו כספית.

12) גשר סנט-לואיס
      פאריס, רחוב  Cloître Notre-Dame, לקראת חצות, קר, מטפטף, אקורדיוניסט שמח על הגשר.
מינוריות חלומית של זמן בלתי מוגבל ואימפרסיוניזם צרפתי.

13) הגנרל והליצן [חולקים במה אחת]
      גנרל מנסה לנאום, בשעה שליצן מתגנב מאחוריו ומחקה אותו.
 לא צפוי, סרקסטי עם סקונדה מפתיע בסיום.

14) תחנה רכבת Yorckstrasse  – אחת בלילה
      ברלין. מפספס את הרכבת האחרונה, רציף ריק, מידי פעם – רכבת רחוקה עוברת.
בקצב מארש.

15) פתק ישן מתגלה בתוך ספר
      בתוך ספר נשכח, פתק ישן מפיק געגועים.
 סימן שאלה אחד גדול.

16) רצח בקברט הצרפתי
      מרדף מאחורי הקלעים, מחבוא על הבמה, רקדניות קן-קן, מרדף מתחדש, הקורבן מתגלה.
דרמה ודינאמיקה משתנה עם מוטיב טרציאלי סקונדיאלי יפה.

17) מועדון הג'אז הנטוש
      ביקור מחדש במועדון ג'אז ישן, מאובק, קפוא בזמן, אשר ידע ימים טובים יותר.
מוזיקה "מסתורית ומעורפלת".

18) סירת מבריחים – משמר החופים
      עמוק בים, שתי סירות, איתותים, מרדף,  התחמקות, שוב איתות, מספר אבדות בנפש.
וירטואוזיות מוחצנת לתיאור אילוסטרטיבי.

19) הכובען המשוגע הולך לסרט אילם
      ניו-יורק,1925, כובען, תחת השפעת כלוריד כספיתני עוזב את עבודתו וממהר לראינוע.
בדיחה וקופצניות דביוסיאית.

20) בין מציאות וחלום
      קופסת התמונות נסגרת, לאט לאט המציאות מתחדשת.
אקספרסיבי, כבד מאוד בלתי רוגע.
 
—–

הערה לסיום:

השאלה אם הכותרות ניתנו ליצירה אחרי כתיבת המוזיקה או לפני היא שאלה קרדינאלית כדי להעריך נכונה את יצירתו של נבוק. איני יודע. אהבתי את יצירתו של נבוק ואני מקווה שיהיו מקומות שבו יהיה אפשר להשמיע אותה. אפשר להתעודד משהו מן העובדה כי מוזיקה מודרנית, מקורית ומעניינת מבוצעת בישראל, יש מקום, גם אם הוא מתחת לאדמה וקטן למוזיקה מודרנית – ובמיוחד אם "התיבה" ביפו מקדיש את עצמו לפרויקט החשוב של ביצוע מוזיקה מודרנית בישראל.

 

 

 

      

על הפסנתרניות והמלחין:

גילה גולדשטין
מתגוררת בניו-יורק וידועה כמוסיקאית רב-גונית והופיעה כסולנית ונגנית קאמרית בכל רחבי ארצות-הברית, קנדה, מקסיקו, הפיליפינים, אירופה וישראל. הופעותיה החשובות כללו רסיטלים וקונצרטים עם תזמורות בסדרות בעלות-שם בניו-יורק, בוסטון, שיקאגו, סט. לואיס, בולטימור, סן-דייגו, סן-פרנסיסקו, טורונטו, מקסיקו סיטי, מנילה, לונדון, פריז, ברלין, ירושלים ותל-אביב. גילה יושבת בחבר המנהלים של אגודת ליסט האמריקאית ומייסדת סניף האגודה בניו-יורק, היא אורחת קבועה בפסטיבלים השנתיים של האגודה וכן בפסטיבל "הרומנטיקאים הגדולים" באונטריו, קנדה. עד כה הוציאה גילה שני תקליטורים מסחריים, המציגים את מכלול יצירותיו לפסנתר של פאול בן-חיים, וכן שלוש מיצירותיו הקאמריות. התקליטור הראשון יצא בשנת 2001, והתקליטור השני בנובמבר 2005, שניהם בחברת התקליטים האמריקאית "סנטאור". בין הביקורות הרבות והנלהבות שקיבלו התקליטורים כתב ה"אמריקן רקורד גייד": "… פסנתרנית כריזמטית בעלת נגינה צבעונית, זורמת ומבריקה…". כמו כן, הם מושמעים בתחנות רדיו ברחבי העולם. בחודש ספטמבר האחרון ניגנה גילה את הקונצ'רטו לפסנתר של פאול בן-חיים עם תזמורת ירושלים בניצוחו של מנדי רודן בחג המוסיקה הישראלית. גילה בעלת תואר שני בפסנתר מבית-הספר למוסיקה "מנהטן" שם למדה אצל הגב' נינה סווטלנובה, ותואר ראשון מהאקדמיה למוסיקה תל-אביב, בו למדה אצל פרופ' ויקטור דרביאנקו. את שני התארים סיימה בהצטיינות.
 
 

 

עפרה יצחקי
הפסנתרנית הישראלית עפרה יצחקי זוכה להכרה הולכת וגדלה באירופה, ארה"ב וישראל. ביצועיה ליצירות החל מן הרפרטואר הקלאסי ועד למוסיקה בת זמננו זכו בעיתונות הבינלאומית לביקורות כגון "סנסציוני במלוא מובן המילה" (ניו יורק מגזין), "מתאפיינת ברגישות עמוקה וריכוז עצום" (רור נכריכטן, גרמניה) ו"משקפים תפיסה אינטלקטואלית מדהימה, מעורבות רגשית, ושליטה טכנית מופלאה" (ג'רוזלם פוסט). הופיעה כסולנית עם תזמורות בארץ ובעולם וברסיטלים באולמות כ- קרנגי וייל הול, לינקולן סנטר ומומא (מוזיאון לאמנות מודרנית) בניו יורק, אולם הקונצרטים הלאומי בטיוואן, מרכז האמנויות בשיקאגו, "הליגה לאמנות" בקליפורניה, מוזיאון תל אביב לאמנות, תיאטרון ירושלים ומרכז בכשטיין בפרנקפורט. את לימודי הפסנתר החלה בתל אביב בהדרכת דר' נעה בלאס והמשיכה עם דר' זכריה פלאוין  לסיום לימודי התואר הראשון באקדמיה למוסיקה ע"ש רובין בירושלים. המשיכה בלימודי פסנתר לתואר שני ושלישי בהדרכת ג'רום לוונטל וג'ייקוב לטאינר בבית הספר למוסיקה ג'וליארד בניו יורק. בשנת 2006 סיימה לימודיה בג'וליארד וקיבלה תואר דוקטור לאמנות המוסיקה. את עבודת הדוקטורט כתבה בנושא מוסיקה ישראלית עכשוית לפסנתר בפרספקטיבה היסטורית. חלק נכבד מפעילותה המוסיקלית מקדישה יצחקי למוסיקה עכשוית ולשיתופי פעולה עם מלחינים בני זמננו. כחברה ב"אנסמבל המאה העשרים ואחת", זכתה להופיע עם ההרכב בכמה מיצירות המופת של המאה העשרים לפסנתר ואנסמבל, כגון "ציפורים אקזוטיות" מאת מסיאן ו"מוסיקה קאמרית מס.2 " מאת הינדמית, בבכורה ישראלית. על סמך עבודת הדוקטורט שכתבה היא מופיעה בסדרת קונצרטים מלווים בהרצאות בארצות הברית ובגרמניה, בנושא מוסיקה ישראלית לפסנתר. תחום נוסף לו היא מקדישה חלק ניכר מעבודתה הוא המוסיקה למקלדת של יוהן סבסטיאן באך. בנוסף לרסיטלים מיצירותיו בישראל, בארה"ב ובגרמניה, יצאה לאור בחברת ימאהה הקלטה מיצירות באך בנגינתה, בסדרת "ניו יורק רייזינג סטארס".  לאחרונה הוזמנה על ידי הפסנתרן פאול בדורה-סקודה להשתלם בהדרכתו באופן פרטי בוינה, תוך התמקדות במוסיקה של באך ובקלאסיקה הוינאית.
 
 

 

עינב ירדן
נולדה וגדלה בתל-אביב. ב-2005 סיימה את לימודי התואר השני עם הפסנתרן והמורה הנודע לאון פליישר בביה"ס הגבוה פיבודי שבבולטימור. בישראל סיימה בהצטיינות את האקדמיה למוסיקה בת"א  עם הפרופ' עמנואל קרסובסקי, ולפני כן למדה עם הגב' הדסה גונן בקונסרבטוריון הישראלי.  הופיעה כסולנית עם הפילהרמונית הישראלית, הפילהרמונית של קלגרי, הפילהרמונית של פלובדיב, הסימפונית של מינסוטה, תזמורת ירושלים רשות השידור, התזמורת הסימפונית ראשון לציון, הסינפונייטה באר-שבע, תחת שרביטם של סר נוויל מרינר, אלדו צ'קטו, מנדי רודן, לאון בוטשטיין מרק ראסל סמית', זאב דורמן ואחרים. ב- 2006 זכתה בפרס בתחרות הבינלאומית החשובה  Minnesota Piano e-Competition. פרסים נוספים בהם זכתה כוללים את התחרות  היוקרתית  Esher Honens International שבקנדה, פרס רפי גורלניק לפסנתר  בתחרויות האביב 2001 ופרס על ביצוע יצירה ישראלית ע"ש זילברמן באותה תחרות,  פרס ראשון בתחרות הפסנתר ע"ש כץ ופרסים רבים אחרים. עינב זוכת מלגות קרן התרבות אמריקה ישראל משנת 1996. ירדן השתתפה בפסטיבלים חשובים, בינהם Steans Institute for Young Artist  ,  של פסטיבל רביניה, וורביה, אספן, סרסוטה,  IMS Prussia Cove ופסטיבל קול המוסיקה בגליל העליון. בנובמבר 2006 הופיעה בביאנלה למוסיקה בת זמננו בביצוע בכורה ישראלית לואלס בוסטון, קונצ'רטו לפסנתר של המלחין הגרוזיני החשוב גיאה קאנצ'לי  שהגיע לארץ ונכח בקונצרט. באותה שנה גם הופיעה עם הקונצ'רטו לפסנתר של סטרווינסקי בביצוע תזמורת רשות השידור וליאון בוטשטיין. הופיעה ברחבי ארה"ב, לרבות  סיורי קונצטים בפלורידה, שיקאגו, ניו יורק, מינסוטה, ובולטימור והופיעה בין השאר בסדרות חשובות כסדרת מיירה הס בשיקאגו, סדרת ה-RISING STARS של פסטיבל רביניה, סדרת רוקפלר, סדרת JUPITER PLAYERS ועוד. הופעותיה שודרו בתחנות הרדיו WQXR  (ניו יורק), WFMT  (שיקאגו), WBJC, (בולטימור),  CBC(קנדה) ובקול המוסיקה. בניו יורק הופיעה לאחרונה בפרוייקט מיוחד שאותו גם יזמה, השוזר שירה מקורית לצד מוסיקה לפסנתר. באירופה הופיעה באנגליה, שוויץ, הולנד, סקוטלנד, צרפת, איטליה, אוסטריה ובולגריה. כיום היא מתגוררת בניו יורק ומקדישה עצמה לעשיית מוסיקה קאמרית, מוסיקה חדישה ונגינה סולנית ומופיעה בקביעות בישראל.
 
 
 
 
ליאור נבוק
יצירותיו של המלחין (1971) מבוצעות בישראל וברחבי העולם על ידי תזמורות ואנסמבלים מובילים כמו תזמורת הפסטיבל של טנגלווד, התזמורת המודרנית של בוסטון,התזמורת הפילהרמונית הישראלית, NDR  הנובר, Boston Modern Orchestra Project התזמורת הסימפונית של אומהה, רביעיית ראשר, רביעיית בורומאו, אלאה III, אנסמבל טיקום,אנסמבל קולא'ז, אנסמבל קסאנטוס, סולני תל אביב, ורבים אחרים. נבוק זכה בפרסים ומלגות רבים ובינהם פרס ראש הממשלה,  פרס נוצת הזהב  (אקו"ם, ישראל), פרסי לילי בולנז'ה,  CAP,  "אופרה אמריקה", התזמורת הסימפונית של אומהה, פרס הלחנה מטעם קונסול התרבות של מדינת מסצ'וסטס, פרס ראשון בתחרות "אלאה 3" בוסטון (ארה"ב) , מלגות. מטעם קרן תרבות אמריקה-ישראל ועוד רבים אחרים. נבוק קיבל הזמנות ליצירות מטעם קרן המוסיקה ע"ש פרום (ארה"ב), איגוד הקומפוזיטורים האמריקאי, קרן קוסבצקי היוקרתית ועוד רבים אחרים. לאחרונה, סיים נבוק את "והרכבות המשיכו להגיע…" לסולנים, מקהלה ותזמורת, יצירה אשר נוגעת בנושא השואה בהזמנת זמרי הקנטאטה בוסטון. לפני כן קיבלה יצירתו "בת הים הקטנה" את ביצוע הבכורה שלה על ידי דואו סילבר-סילבר גרבורג וחברי תזמורת באמברג בגרמניה, בהזמנת פסטיבל ".sommerkonzert"  בת-הים תפליג השנה גם לביצועים בהונג-קונג, ואוסטרליה.  בימים אלו סיים נבוק יצירה לגיטרה ופס-קול הנוגעת בנושא הלאדינו, עבור הגיטריסטית ליאת כהן ובהזמנת קרן-מורשה וקרן תרבות אמריקה ישראל. ליאור נבוק  הוציא שני תקליטורים, "בבואות נסתרות" ו-"הרהורים על חוף" אשר זכו לביקורות נלהבות: The Music is Dreamy and Utterly Gorgeous – (American Record Guide). ליאור נבוק השלים בהצטיינית את לימודי תואר שני והדוקטורט שלו בקונסרוטוריון ניו-אנגלנד בבוסטון ארה"ב שם למד אצל ג'ון הארביסון. בארץ השלים נבוק תואר ראשון כפול בקומפוזיציה וניצוח באקדמיה ע"ש רובין בירושלים. בין מוריו הישראליים: משה זורמן, ינעם ליף, אסתרית בלצן (פסנתר) ואהרון חרל"פ (ניצוח מקהלה ואופרות). 
 

 

 

 

מודעות פרסומת

6 מחשבות על “ביקורת קונצרט: באך פרלודים ופוגות ונבוק ביצירתו "קופסת התמונות הישנות" – מוזיקה טהורה או תוכניתית

  1. פינגבאק: י”»ה»¶
  2. פינגבאק: used excavators
  3. פינגבאק: used Cranes
  4. פינגבאק: used cranes

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s