[משמאל] כך ניראת היתה תחנת טיהור המים שהוקמה במאה ה-19 על גדת נהר השפרה בברלין.

[מימין] התחנה עברה הסבה לבית תרבות למוזיקה וריקוד.

 

יוזמה מקורית, יצירתיות, ומשאבים כלכליים הופכים בברלין כל "זבל" למכרה זהב (סליחה תרבות): .RADIALSYSTEM V Berlin 

 

Il trionfo del tempo e del disinganno
Georg Friedrich Händel
 
Sopran Caroline Stein
& Meike Leluschko
Alt Ivonne Fuchs
Tenor Colin Balzer
Musikalische Leitung Georg Kallweit
& Jan Freiheit
 
Akademie für Alte Musik Berlin

 So 22.02.2009

 

 

 

 

 

אורטוריה ברוקית המוקדמת

 "ניצחון הזמן וההתפקחות"

 גאורג פרידריך הנדל
האקדמיה למוזיקה עתיקה ברלין
ראדיאל סיסטם 5 ברלין
יום ראשון 22.02.2009

 

 

 

 

 

הזמן הוא יריבו המושבע של היופי

אולי לא רק גורל הוא שרצה ש"Il trionfo" יהיה הקונצרט הראשון עליו אני כותב את רשימת הביקורת הראשונה שלי על קונצרט בברלין. ואולי אין זה גם מקרה שהאקדמיה המוזיקה עתיקה ברלין, מוסד מוכר ויקר לרבים מחובבי המוזיקה העתיקה באשר הם (באמצעות עשרות הקלטות מופת בעיקר בחברת Harmonia Mundi – לה אני זוכר חסד נעורים), הוא ההרכב המבצע עליו אני שמח לכתוב רשימת ראשונה על מה שהעיר הגדולה הזו טומנת בחובה.  

 

 

זוהי גם האופרטוריה הראשונה שכתב הנדל אשר עשה את דרכו בגיל 21 מהמבורג לאיטליה כדי לעשות קריירה, וגם להשתלם בכתיבת מוזיקה אופראית על כל סוגיה; היינו, ללמוד את רזי האסתטיקה של המוזיקה הדרמטית האיטלקית. כמובן שהחשק הוא לפתוח באופן חיובי את הדיווח אל הטריטוריה החדשה הזו. אני מודה שההתחלה היא תמיד עם רוח אופטימית ומאוד חיובית, כך שאפשר לקחת בחשבון שהדברים שכתובים כאן בגוף המאמר טבולים במידה זו או אחרת של סוביקטיביות, וכנראה שעם הפרסום תבוא גם הרבה ביקורת הנוקבת יותר וגם זו שאינה ניהנת מחסד מיותר. יש לי כוונה שרשימה זו תהייה סנונית ראשונה לכתיבה מרוכזת וממוקדת על המטרופולין שוקק החיים הזה ועל היצירה האמנותית הגועשת בו – ונדמה לי שאין כאן מילה מליצית מיותרת אחת. ימים יגידו.

 

רשימת הביקורת הראשונה שלי על מוזיקה בברלין עושה לי את החיים לא קלים. הפעילות התרבותית שמתקיימת בעיר הזו מדי יום ביומו והיחס הטעון בקדושה של הקהל בגרמניה לאמנות, לתרבות ולמוזיקה בפרט, משרה עלי יחס מחייב ביושבי לעשות ביקורת אמנות ברוח זו.

 

אלא שמול הביצוע שופע הפשטות המאוזן ומלא טוב הטעם של האקדמיה למוזיקה עתיקה ברלין בראדיאל סיסטם 5 (RADIALSYSTEMV) לאליגוריה הברוקית המוקדמת של הנדל, Il trionfo del tempo e deldisinganno ("ניצחון הזמן וההתפקחות") המשימה תהיה יותר פשוטה. הגורל רצה ש-Il trionfo הוא הקונצרט הראשון עליו אני כותב בברלין. החשק הוא לפתוח באופן חיובי את דיווח שלי הוא לפתוח ברוח אופטימית את הביקורות שבכוונתי להתמיד בפרסומן על המטרופולין שוקק החיים הזה ועל היצירה האמנותית הגועשת בו – ונדמה לי שאין כאן שמץ של מליצה.
 
הנדל וגם באך (ואם כבר בתוך סוגריים, אז ראוי להזכיר גם את דומיניקו סקארלטי) נולדו באותה שנה, 1685, אך התאפיינו בביוגרפיות חיים שונה מאוד זו מזו, גם הודות לעובדה כי באך לא יצא את גבולות נסיכויות גרמניה (גבולות גרמניה של היום), בזמן שהנדל יכול להיחשב למלחין הגדול הראשון שעשה קריירה בינלאומית מובהקת, בעיקר על רקע מסעותיו התכופים לערי אירופה השונות שהסתיימו בהתיישבות הקבע שלו באנגליה, שהפכה גם לביתו הקבוע. אך לפני שהשתקע באי הבריטי, בו גם סיים את חייו מלאי היצירה, יצא הנדל בשנת 1706 והוא בן 21 בלבד לאיטליה, למסע חניכה של רכישת כלים קומפוזיטורים וגילויים חדשים, למה שאולי היום היינו קוראים השתלמות מקצועית (1706-1709).
 
הנדל הגיע לאיטליה על פי הזמנה של משפחת מדיצ'י הוא לא נשאר זמן רב בצפון איטליה אלא עבר לרומא, שם נאסר אותה שעה להלחין אופרות על פי צו אפיפיורי, דבר שהוליד כמה מן היצירות הדתיות הגדולות של הנדל כמו ה-
Nisi Dominus ויצירות יפות אחרות. באביב 1707, עדיין ברומא, הלחין הנדל את האורטוריה הראשונה שלו לטקסט שכתב הקרדינאל בנדטו פמפילי. יש להניח כי הנדל רכש חיבה מיוחדת לאורטוריה הראשונה שהלחין, משום שהוא עיבד אותה עוד פעמיים: פעם ראשונה ב-1737 ופעם נוספת בשנת 1757 לפני האורטוריה יפתח הסוגרת את הקורפוס האורטורי של המלחין הגדול.
 
האקדמיה למוזיקה עתיקה ברלין בחרה לבצע את גרסת המקור משנת 1707 משום שהיא הגרסה הפחות אופראית מבחינת דיאלוגים, כתיבה למספר קולות בו-זמנית, העמדה סצנוגרפית, וכתיבת מקהלה. השנה היא שנת ה-250 למותו של המלחין וזוהי כביכול סיבה טובה (כאילו יצירתו האלמותית של הנדל זקוקה לאמתלה מסוג זה) להעלות יצירות נשכחות של הנדל וגם כאלו פחות פופולאריות. מספר ימים אחרי
Iltrionfo צפיתי באופרה תזיאוס (Theseus) של הנדל שהועלתה ב-Komische Oper Berlin – עליה אני מתכוון לכתוב באחת הרשימות הבאות שלי. אבל אולי התייחסות משווה אחת: שפע הפירוטכניקה הויזואלית שמציפה את ההפקה של ה-Komische Oper מדחיקה לשוליים את המוזיקה של הנדל וכן את העלילה. עושר ויזואלי בלתי נספק זה,ף הופך את הסיפור המיתולוגי של תזיאוס למופע תיאטרוני, כמעט קרקסי, רב פעלולים, אשר עושה עם המוזיקה מאבק על הבכורה.

אם בתזיאוס נצחה העין את האוזן, הרי ב-Iltrionfo ניצחה האוזן, ובגדול. הדבר המרענן כל כך באורטוריה האליגורית של הנדל היא הדמויות האידיאל טיפוסיות שהן דמויות אלגוריות המייצגות ארכיטיפ אידיאלי שיבוא בקונפליקט עם אידיאל אחר. מאבק ערכי על הטוב, היפה, האמת על פי האידיאלים המכוננים את הפילוסופיה עתיקה.

היופי (Bellezza), העונג (Piacere), הזמן (Tempo) וההתפקחות (Disinganno) הם ארבעת השחקנים שעושים את הדרמה הזו למשל פילוסופי מוסרני המצדד בהבלו של היופי, בצניעות, כיבוש היצר והתפקחות מאשליה. השחקן הרביעי, ההתפקחות תורגם לאנגלית כנאורות (או הארה). אך לטעמי ראוי לתרגמו כמשהו שבין מודעות עצמית רפלקסיבית לבין תובנה. אך רשאי גם רשאי מי שרוצה לראות ביצירתו הברקית של הנדל הדים לערכי תקופת הנאורות אשר מקבלים ביטוי ראשוני כבר בתחילת המאה ה-18 בעיקר ביצירה האומנותית, גם אם באופן בלתי בשל ומגובש לגמרי ביחס למה שיבוא מאוחר יותר עם היצירות הגדולות של עידן הנאורות; למשל, האופרות של מוצרט והיצירות הפרוגרמטיות של היידן, שלא להזכיר את אלו של בטהובן, אשר כבר נמצאות בתוך האור המסנוור של עידן האורות/נאורות. העונג מפלרטט עם היופי, הוא יודע היטב שהוא מה שהיופי בדיוק צריך כדי לתת ביטוי לקיומו ולחיוניותו, אך הזמן מצליח להעיר את תשומת הלב של היופי שהיופי הוא מכזב, בלתי אמין ובעיקר זמני, הוא רותם את ההתפקחות למסע שכנוע (דואט בין הזמן להתפקחות), וכך הם עושים יד אחת מול העונג, אשר מבין שיכולתו לזכות באמונה של היופי מוגבל, וכך הזוג המנצח: זמן והתפקחות חוגג את נצחונו; Il trionfo הושלם והיופי לקול מחאתו החלושה של העונג המושפל.
 
אם אצל פרויד המפגש הטרגי בין עיקרון המציאות לעיקרון העונג הוא שיוצר את הדרמה האנושית; ואילו אצל ניטשה העיקרון האפוליני נימצא בדיאלקטיקה תמידית עם העיקרון הדיוניסי; אנו מוצאים אצל הנדל ופמפילי (כותב הליברית שלו) קונפליקט קומפטטיבי וללא פשרות בין הדמויות על נפשה של היופי הנקרעת בין שלושת הכוחות התובעים לעצמם עליונות בנפשה הרכה. על רקע האמור עד כה, תבוסתו של העונג היא רק עניין של זמן.

כפי שהחיים מלמדים אותנו, גם במשל הפילוסופיה שרקחו נדל ופמפילי, הזמן הוא יריבו מושבע של היופי – זאת יודעת טוב כל מלכת יופי מתחילה. הזמן הוא הדמות הנוקשה בדרמה שלנו, איתו אין פשרות והוא אל-היסטורי ואולם בלתי מובס. עם הזמן ההתפקחות אינה מאחרת לבוא, וכך שני הגיבורים מכתירים את ניצחונם על היופי החולף, המוחצן, והשטחי. לעונג לא נשאר אלא לקבל את נחיתותו והוא נסוג בבושת פנים כאשר מתברר לו באופן סופי כי היופי מפנה לו את פניה לאחור בהתחברה אל הזמן וההתפקחות: כוחות האור והתבונה.

 

Il trionfo היא דרמה מוראליסטית ונאיבית לביטוי התנ"כי המוכר היטב במקורותינו: שקר החן והבל היופי. היופי הוא חולף ומתכלה, ומה שנשאר עם חלוף הזמן הוא הפנימי שבאדם. הזמן גם אינו מצליח להביס את היפה המוזיקלי, כי היפה במוזיקה אינו מכזב, ומוזיקה יפה נשארת יפה גם בחלוף 222 שנים, הרי הוא הפרמאטר המובהק ביותר לקלאסיות במעמדה כמוזיקה קנונית. יצירה תמימה זו, נשכחת למדי מהרפרטואר המוביל של אולמות הקונצרטים, היתה אחת האורטוריות החביבות על הנדל, ואולי משום שלא שכח לו את חסד נעוריה, גם בחלוף הזמן. וכך רצה המלחין, שזמן קצר לפני מותו זכתה Il trionfo לגרסה סופית באנגלית (היה זה כבר בזמן שהוא הפך את אנגליה לביתו החדש), כאילו רצה מלחין האורטוריות הגדול לסגור מעגל עם האורטוריה הראשונה פרי עטו ולומר לנו על נצחיותה של המוזיקה שלו, ומרכיב הזמן אשר אינו יכול לפגוע ביופייה האלמותי. 

 

 

הביצוע של האקדמיה למוזיקה עתיקה הוא ניצחון המוזיקה על הזמן וניצחונן של הצניעות והמידה הטובה

הדבר שמצא חן בעיני ביותר בהעמדה של האקדמיה למוזיקה עתיקה ברלין ל- Il trionfo הוא הפשטות נטולת כול מניארה מיותרת וכבוד העמוק שיש לתזמורת הזו למוזיקה, שעה שהיא קורנת ומפיצה אור ניצחון מול כל ביטוי תיאטרלי מוחצן. האפקט התיאטרלי היחיד אשר בצורה מושכלת וללא שימוש יתר בו, היה תאורת אור ממוקדת על דמויות הזמן וההתפקחות הקורנות אור מנצחים, עם סופה של היצירה. מרבית זמן היצירה ניצבים ארבעת הזמרים המצוינים, שני זוגות לפני התזמורת: ה"רעים" (היופי והעונג) מול ה"טובים" (הזמן וההתפקחות). ביניהם מובילים את ההרכב ברבעי מבט או תזוזת גוף מינורית נגן צ'לו הברוק הנהדר Jan Freiheit אשר גם ביחד עם הכנר הראשון המצוין GeorgKallweit מובילים את התזמורת המצוינת הזו ליכולת הבעה נפלאה בעלת ניואנסים דקים ואקספרסיביות כמעט חסרת גבולות. כל התזמורת מצלצלת פשוט נפלא, ותמיד באופן אדקוואטי הנובע ישירות מהתכנים המוזיקאליים של היצירה. הצליל המאוזן בעל הברק והחספוס הברוקי המוכר שהוא כה כך יפה וחיוני למוזיקת הברוק המוקדמת הזו היא תוצר של האורגניות הנפלאה שהתזמורת הזו יודעת להוציא מעצמה, ללא מנצח אשר עומד מולה, אלא ממש תוך עצמם באופן הטבעי ביותר וללא יד חיצונית הנמצאת בין הקשת למיתר הכינור או בין אצבעות הצ'מבליסט לקלידי הכלי.
הזמרים לטעמי נפלו מההישג של התזמורת. את הקול של הסופרן
Meike Leluschko אהבתי פחות חבל שהיא ניסתה להעמיס מימיקת פנים מיותרת לביטוי הטקסט – בדרך כלל זה על חשבון המוזיקה, הרי המוזיקה צריכה "לעשות את העבודה". אולי בגלל התפקיד הקשה של היפה אותו היא ניסתה להביע בדרכה הלא ברורה, והוציאו ממנה נוכחות מעט מדי חזקה ולטעמי ללא ממד נכון של הבעה מוזיקאלית, ואולי בגלל שאני כל כך אוהב את האריה Lascia la spina (פנינה אשר הנדל שיבצה ביצירותיו האחרות) אותה כבר שמעתי ברינלדו במספר ביצועים הרבה יותר מרגשים. זמרת האלט Ivonne Fuchs (ההתפקחות) שרה נפלא, והיא מצליחה עם ריכוז מופלא להוציא מעצמה דיוק ומוזיקאליות רבה, תוך ביטוי מצוין של תכני המוזיקה ורגישות לניואנסים של האריות שלה. ביחד עם הטנור Colin Balzer היא שרה דואט מצוין, אשר גם בתפקיד הזמן השאיר אצלי חשק לעצור את הזמן ולהישאר בראדיאל סיסטם 5 (משכנה הקבוע של התזמורת הנפלאה הזו) לעוד איזה חמש שעות טובות של מוזיקה מרגשת, בסופם יוכתר באופן סופי ניצחונה של המוזיקה לא רק על הזמן אלא על כל מה שחולף. 
 

הביצוע של האקדמיה הברלינאית לא רק מכבד את המוזיקה שלך הנדל, הוא גם משאיר אותה להיות הגיבורה האמיתית של ההופעה המרגשת בתחנת הטיהור המחודשת על גדת נהר השפרה בברלין.

הבימוי היה מינימאלי וטוב שכך: תיאורה של ספוט אחד על הפנים, תזוזה של זמר או זמרת, יכולים לעשות את העבודה בהרבה יותר אפקטיביות מאשר כל פירוטכניקה אופראית מלאת התרחשות שמתחרות על החושים המותפים של הקהל.

בימוי מינימאלי בתנאי כמובן שהביצוע טוב: הוא היה מצויין. כל נגני התזמורת היו נפלאים, לא כך היו כל הזמרות (האלט והטנור, אגב היו טובים מאוד). האקספרסיביות של התזמורת הזו (כמו הצ'לן הנפלא), עושה אותה למשהו אחר – חוויה לאוזניים.

 

 

 

 

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “Musikkritik: Il trionfo: Händel / Akademie für Alte Musik Berlin / RADIALSYSTEM V

  1. יפתח, יש לי בקשה אישית, ויתכן שהיא מעידה על מוגבלותי יותר מאשר עליך, אך בכל זאת:
    אתה כותב על נושאים מעניינים, ומפגין ידע עצום, טעם משובח ופרספקטיבה רעננה; אבל משהו באורך המשפטים ובהתנהלות העקלקלה של המאמר עד שהוא מגיע לעצם העניין פשוט מתיש אותי.
    אני תמיד נורא רוצה לקרוא, ומתייאשת באמצע.

    כאמור – זו כנראה בעיה שלי. אתה מוזמן להתעלם ו/או למחוק את ההערה. אבל ראה זו כבקשה אישית ממישהי שממש רוצה לקרוא את דבריך, וממש לא מצליחה. (ולא, אין לי בעיות קשב או משהו כזה).

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s