Deutsch-Israelisches Chorkonzert

Chor der Humboldt Universität: Leitung: Carsten Schultze

Eshkol-Chor: Leitung: David Morse

 Am Freitag, 29. April 2011 um 18 Uhr in der Sophienkirche Berlin-Mitte Große Hamburger Straße 29 Berlin

 

מודעה שחורה שנתלתה לפני כשבוע ימים ביציאה מכנסיית סופי (Sophienkirche Berlin-Mitte) הזמינה לקונצרט ווקאלי בכנסייה. את כנסיית סופי אני מכיר היטב. יום שישי 18:00 לפני כשעה וחצי התקיים בכנסייה המפגש השבועי הקבוע freitags um vier (ימי שישי ב-4) עם קנטור הכנסייה יונס זנדמאייר (Jonas Sandmeier). אלו מפגשים מלאי הומר ונגינה משובחת באווירה נעימה במיוחד, בהם מנגן הקנטור יונס זנדמאייר חצי שעת נגינת עוגב סביב נושא שמשמש לו מסגרת או נקודת התייחסות לתוכנית קצרה לקהל נאמן וקבוע ברובו המגיע די בקביעות לכנסייה הברוקית במרכז ברלין. רישמו: "יום שישי: שעה 16:00".

את כנסיית סופי ואת אורגן הברוק הנפלא שלה הכרתי בפעם הראשונה לפני כשנה וחצי משום שהכנסייה העתיקה ממוקמת ממש בגבול עם בית הספר התיכון היהודי בברלין בו עבדתי עד לפני זמן קצר. לאט יצא לי הכיר את הכנסייה יותר מקרוב, וכך גם זכיתי בזכות הגדולה לנגן על האורגן הנפלא באופן קבוע מספר פעמים בשבוע. את פועלה רב המעש של כנסיית סופי בעיקר בתחום המוזיקה והתרבות אני מכיר בקרוב, ללכן גם הפעם לא יכולתי שלסרב להזמנה לאירוע שמפגיש באופן כל כך חגיגי ישראלים וגרמנים לשר ביחד. אחרי המפגש של יונס נשארתי כמו ליום שישי ארוך לקבלת שבת אחרת בכנסייה הנוצרית שבברלין. קבלת שבת עם הרבה מוזיקה – מוזיקה של קודש וחול.

רק שבוע יום עבר מיום שישי הטוב. אז הכנסייה היתה בתפוסה כמעט מלאה. קהל רב משתתפים גדש את האולם הגדול שבא לחגוג את היום הקדוש (היום בו ישוע הועלה על הצלב) עם סיפור הפסיון מתוך הבשורה על פי יוהנס פסיון של באך עם קבוצת המוזיקאים נפלאה באמת: קונצ'רטו 14 +. את הפרוייקט שהוביל רפאל אלפרמן (Raphael Arpermann) ליוותי כשבוע ימים שלם ועל כך ראוי לכתוב ברשימה או שתיים נפרדות. "היהודים" ביוהנס פסיון הם הפרוטגוניסטים המובהקים ביותר לדמות ה"אנטיכריסט" שעברה מאז כמה גילגולים עבור יצירת ההנגדה הראויה בין הנוצרי הטוב לבין זה אשר לא מקבל את הבשורה של בן האלוהים (היהודים הוא הפרוטגורניסט המובהק לעמדה זו) שבא כדי לגאול את האנושות מסבלה ולכפר במותו הטרגי על חטאיהם של בני האדם שאר לא יכולים שלא לחטאות. על רקע זה קונצרט של יהודים ונוצרים – שבוע ימים בלבד אחרי אותו יום דמים נורא ואיום (בזמן זה של השנה בשנת 33 לספירת הנוצרים) אשר יעצב את עתיד יחסיהם של יהודים ונוצרים למשך מאות רבות של שנים – יש לו סימבוליקה חזקה במיוחד, וכמובן על רק "היחסים המיוחדים" של מדינת ישראל עם גרמניה פוסט מלחמת העולם השנייה.

האם המוזיקה היא העניין שמביא את קבוצת הישראלים הזו למפגש עם קבוצת הגרמנים? האם זו חדוות המוזיקה בצוותא? איך מוצאת את עצמה מקהלת סטודנטים מאוניברסיטת הומבולד שבברלין ביחסי אורחים ומארחים עם מקהלה של חובבי שירה מאזור מועצה מקומית אשכול שבדרום ישראל? ניתן לשער כי אם המקהלה הגרמנית היה מגיע לפסטיבל שירה בספרד או צילה לא היה עניין ליצור שיתוף פעולה ומחוייבות מסוג זה. האם גם מקהלה פלסטינית היתה זוכה ליחס ידידותי כל כך והיתה מוזמנת לגרמניה ולביקור גומלין בעזה? אפשר להניח שלא. שיתוף פעולה מוזיקלי פרקסלנס לא היה שם, פרט ליצירה אחת, Abendlied (שיר לילה) מאת יוסף גבריאל ריינברגר, בשלב החלפת המשמרות, כאשר המקהלה הישראלית החליפה את מקומה של המקהלה הגרמנית על במת הכנסייה. לסיפור המסגרת הזה אפשר היה לכתוב עוד כמה עמודים טובים של הגיגים. אבל אולי צריך גם לומר דבר מה על המוזיקה שנשמעה שם. הקונצרט התחיל עם יצירתו הנפלאה של Arvo Paert מגניפיקט. המקהלה הבלתי מקצועית הזו, הפיקה צליל נפלא, מהמוזיקה היפה של המלחין המודרני הזה. איזון נפלא, מצלולים מקסימים ומה לא, רק עבור היצירה הזו היה כדי להגיע לקונצרט המעורב הזה. המוטט של באך, נראה כיצירה שצריכה עוד עבודה והכנה והזמרים נראו צמודים לתווים פן יאבדו אותם. הקטעים של המקהלה הישראלית היו יותר שירים מאשר יצירות ווקאליות או ליטורגיות מוגמרות, וקשה להרחיב את הדיבור עלהם, קל וחומר על הביצוע שלהם. אולי ראוי לציין את השיר "ציפור שנייה" של מץ סגל למילים של נתן זך בעיבוד של המנצח דויד מורס. דויד מורס (David Morse) עשה לטעמי עבודה נאמנה ונדמה שאי פאשר לבוא בטענות המנצח שעשה דומני את המקסימום בנסיבות הקיימות. עיבודיו לשירי העם הישראלים מתאימים למקהלה. על הסולנים הישראלים מוטב שלא להרחיב את הדיבור – כנראה ש"כוכב נולד" חדש לא יוולד מהקונצרט הזה, ואולי גם לא איכויות ווקאליות ראויות לציין. זה היה זה קונצרט חביב, מנומס והיה בו אפילו רגע או שניים שיכולים היו לרגש מספר נשמות טובות שרואים בקונצרט היה סוג של כפרה ועשיית הטוב (Wiedergutmachung), כמו כאשר סיפור דוד מורס (המנצח הישראלי) על השיר ציפור שנייה אותו הוא רצה להקדיש לסבו (או לסב סבו, דומני שמו היה אוגו היימן) אשר חי בברלין לפני שנים רבות בשנים כאשר יהודים בנו ופעלו בעיר הגדולה הזו ותרמו לה ממייטב מרצם וכשרונם (היום הקהילה היהודית היא סיפור אחר לגמרי).

כאשר שאלתי כמה מהזמרים מן המקהלה הגרמנית עם ישנם יחסי קירבה בין החברים הישראלים לחברי המקהלה הגרמנית חשתי שלא היה להם הרבה מה להרחיב את הדיבור בעניין – מילים אחרות לומר: באו אורחים מישראל, שרנו יצירה אחת ביחד הופענו בשתי קונצרטים והיה נחמד. מקהלת אשכול הגיע מקיבוצים שקוראים להם ישובים עוטף עזה, עוד מושג נקי לתרבות ההפרדה, החומה והמצור. האם יהיה מישהו מישהו מן המקהלה הגרמנית שיעיז לצטט באוזני האורחים מישובי עוטף עזה את מילות ההללויה של סלומונה רוסי מתוך תהילים קמ"ו: "עושה משפט לעשוקים, נותן לחם לרעבים. יהוה, מתיר אסורים"? את המילים הללו הטעונות במסרים של גאולה ואמנציפציה אנושית, אולי צריך לשנן באוזני ישראלים החיים באזור עזה, ירושלים או המרכז ולקוות שלפני (או אחרי) שהולכים לעשות מוזיקה יפה (בבניין מועצה מקומית מהודר למשל) יחרצו משפט של חובת דין נוקבת על פועלה ומדיניותה האנטי אנושי של ממשלת ישראל כלפי מיליון בני אדם החיים באזור עזה בתנאי חיים עלובים ואנטי אנושיים (במתכוון), ואולי גם לעשות דין וחשבון עצמי לעצמנו, מה עשינו היום כדי לסיים את מצב הכיבוש הזה (מציאות אומללה המגדירה את מערכת היחסים שבין ישראלים לפלסטינים) שעה שהיחסים בין ישראלים לבין גרמנים פורחים ומייצרים מפגשי מקהלה, קונצרטים משותפים, ביקורים וכול מה שאנשים שרוצים פיוס של אמת, וגם חיים של כבוד זה עם זה יכולים לחלום עליהם – גם אם פעם השינאה והאיבה היו בנפשם על שני העמים בדם ובנפש.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s