KING OF BEASTS
  מלך הבהמות
אורך 86 , ארה"ב/ טנזניה/ ישראל ( 2019)
בימוי: תומר אלמגור, נדב הראל
שפה: אנגלית, תרגום לעברית

 סרט תיעודי

בשלושה כשלים כשלו הבמאים. כישלון ראשון הקרדינאלי בעיני הוא כי "מלך הבהמות" נעדר עמדה פוליטית ולמעשה עמדה אתית מוסרית ביחס למושא הדיון שלו – תיירות הצייד באפריקה ומפגשו של הלבן והשחור באפריקה הקולוניאלית. נעדר עמדה ביחס למציאות הקולוניאלית המתמשכת במהדורתה הניאו-קולוניאליסטית עולה באופן מחלחל ומדכא למדי לאורך כל הסרט כולו – שליטתו וניצולו של האדם הלבן את אפריקה ואת האדם השחור על רקע אינוסו של הטבע, ניצולו ופריחתה של תיירות צייד נעדרת מוסר ועכבות.

נדמה שלבמאים אין עמדה ביחס להוויה הקולוניאלית שנמצאת בה אפריקה כולו ושטנזניה בפרט נאנסת לשלם את המחיר היקר – וזה מצער.

כישלון שני לטעמי הוא לסרט אין עמדה ביקורתית ביחס לגיבור הסרט. הגיבור אהרון, שאולי ראוי לראות בו את "מלך הבהמות" (וזה פרשנות חתרנית שלי) הוא טיפוס אגוצנטרי, חסר ביטחון עצמי, קפיטליסט חזירי בהווייתו ובתודעתו, נצלן, ונעדר עכבות ביחסו לטבע ולבעלי חיים בפרט. טיפוס שלא הייתי רוצה לפגוש בנסיבות ידידותיות. העדר הרפלקסיה שראוי שהייתה, כדי להתנהל מול אותו גיבור מניפולטיבי ועם זאת מעורר רחמים, אהרן, עושה את הסרט למה שהיה רוצה הוא עצמו שהסרט יהיה, היינו סרט שעושה לו יחסי ציבור ואותו לגיבור, וצייד ללא חטא ועכבות ומלא בהרואיזם ורהב עצמי.

כישלון שלישי, הוא יחסם החסר ביקורתי של הבמאים בתופעת "הסחורה" שהוא מוטיב מוביל ומכריע בהוויה הכללית של תיירות נהנתנות ורהב באפריקה, שהבמאים לוקחים בה חלק, באופן לא אחראי, נעדר רפלקסיה פוליטית וחמור מזה לא מוסרי בכל האמור ליחס אל הטבע, בעלי חיים, קורבנות הקולוניאליזם ומציאות הניצול המחפיר שאותו גיבור, אהרון, עושה לעצמו ולאגו הרופס שלו שכל הטיול המושחת הזה כאילו נוצר כדי לשקם לעצמו את האגו הפגום שלו, או כדי להעלות תמונות אריות מובסות שותתות דם לאתר הפייסבוק שלו.

הסרט מצטיין בסאונד אפקטיבי במיוחד – רעשי ג'ונגל ומה שאולי ראוי לקרוא "רעשיי אפריקה", הצילום מאוד מרשים והעריכה מקצועית ומלאת אפקט. הסרט הוא ללא ספק מרתק לכל אורכו אך שאיזה מחיר אתי מוסרי. אלא שהוא משאיר את הצופה הביקורתי והמודע פוליטית מיואש ומדכדך למדי. בקיצור יצאתי את אולם הסינמטק, אחרי שיחת במאי ארוכה ומלאת דעות מפרגנות וקונטרוורסאליות מיואש ומדכדך במיוחד.

שווה לראות כדי לדעת מה לא לעשות ומה ראוי לנסות לעשות. אם יש ביוצרים אחריות למוצרי התרבות שאותם הם מייצרים ולא רק לעשיית סחורה ומוצרי תרבות שיכסו את ההוצאות ההפקה האינסופיות, צריך ללמוד מהכישלון האתי-אמנותי הזה, אבל חוששני שעיקרון הסחורה ומכירת הפרודוקט התרבותי הזה ינצחו כמו תמיד. בקיצור לראות כדי ללמוד מה ראוי לא לעשות.

קישור לדף הסרט באתר הסינמטק.

https://www.cinema.co.il/event/%d7%9e%d7%9c%d7%9a-%d7%94%d7%91%d7%94%d7%9e%d7%95%d7%aa/

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s