טליה ששון (מר"צ) על בחירות 2009: "אני מוכנה להיות רק חלק ממפלגה ציונית" (ראיון שישי)

 

 

לפני בחירות 2009 שלחתי למספר אנשי מר"צ את השאלון עליו ענו כבר 10 אנשים שהיה מעניין לי לשמוע את דעתם ויכולת הטיעונית שלהם. חיים אורון למשל היה חיובי אבל לא חזר, כך גם גלאון – לא ציפיתי להתמודדות אמיתית של אלו עם השאלות שלי. גם רשף היה עסוק מדי, ואחרים אפילו לא ענו או ענו מאוד באיחור – בקיצור לא הפתעתי.

כן הופעתי מטליה ששון שענתה לי בהרחבה. ששון היתה היחידה שנענתה לאתגר ועל כך אני מברך אותה ומודה לה על תשובותיה. חבל שלא הצלחתי להשחיל עוד כמה שאלות נוקבות למועמדת מר"צ אחרי הבחירות ולקבל תשובות חשובות מה קרה לשמאל הציוני? ומה סיבת הכישלון של מר"צ בבחירות האחרונות? האם זו המלחמה בעזה שהביסה את מר"צ? אבל מר"צ היתה הרי בעדה! אז מה קורה כאן? יש מקום לסיבוב נוסף של שאלות.

 
 

"אינני מוכנה לוותר על היותי ציונית. אני מבינה את הקושי של ערביי ישראל ביחס למדינה היהודית. ליבי נחמץ- וזו התבטאות למצער- נוכח ההסתה לגזענות הסמויה והגלויה של מפלגת ישראל בתנו. הייתי רוצה שישראל תפתח את הלב לערביי ישראל, תציע להם שיתוף כלכלי חברתי מדיני. תקבל את השונות שלהם מהציבור היהודי ותגלה כלפיהם סובלנות רבה בהרבה מאשר היום. אבל אינני יכולה לוותר על עמדתי הבסיסית, האקסיומאטית, שאני ציונית הרואה במדינת ישראל ובתכלית הקמתה, את מדינת הלאום של העם היהודי".

 
 

 

11 שאלות על בחירות 2009 למועמדת מר"צ טליה ששון שנערך לפני הבחירות ולפני שנודע כישלון הגדול של השמאל הציוני ומר"צ בפרט בבחירות אלו.

 

מפלגת מר"צ, היא עולם הולך ונעלם החייב לפנות את מקומו לאנשים חדשים, ולמחשבות חדשות, ליחס שונה לערבים ולציונות, ולפוליטית אחרת – ללא זה אין תוחלת ואין עתיד למפלגה שמאלית כמו מרצ, גם אם היא אינה סוציאליסטית אלא מקדשת את הליבראליזם הכלכלי, את כלכלת השוק ואת השיטה הקפיטאליסטית.

יש מקום לשאלון נוסף.

יש מקום לשאלות שאלות נוקבות!

 

 

1.    שלום טליה, מובן מאליו איזה פתק את שמה בקלפי ביום שלישי הקרוב, בבחירות 2009 (אם כי ספק אם תוכלי להיכנס לכנסת כחברה), אבל האם את מוכנה בקצרה לעגן את ההכרעה שלך ביחס להצבעה ולשכנע קהל מצביעים לא משוכנע, וכאילו ששוקלים להצביע חד"ש או דע"ם.
 
ההכרעה שלי בעד הצבעה למרצ, בין אם הייתי מועמדת לכנסת ובין אם לא היא הכרעה אידאולוגית. אני סבורה שהמצע של מרצ, מעמיד בראש פעילות הרשימה לכנסת שני עניינים מרכזיים- נושאים חברתיים חיוניים, בנושאי חינוך, בריאות, תשתיות, מפלגה ירוקה וחברתית שתלחם בזיהום אוויר, בתחבורה ציבורית ללא מזהמי אוויר, בקיצור מרחקים בין המרכז לפריפריה על ידי תחבורה ציבורית ובכך תעודד מאבק באבטלה, בשמירה על ערכי המשטר הדמוקרטי, הגנה על בית המשט העליון ומערכת המשפט ואכיפת החוק, ועוד לא אמרנו הכל. מאידך, למרצ מצע מדיני ברור, שעיקרו- ניהול מו"מ לשלום עם הפלסטינים ועם סוריה במסגרת יוזמת השלום הערבית; דעתי האישית היא שההתנחלות בשטחים מייצרת לישראל בעיה כפולה- פנימית ישראלית, ובינלאומית. מבחינה פנימית, אפילו לא היה טרור פלסטיני בכלל, יש משולש בעל 3 קודקודים שלא ניתן לחבר בין שלושתם: שטחים, יהודית ודמוקרטית.מי שרוצה שטחים+יהודית- איבד את הדמוקרטית. מי שרוצה שטחים +דמוקרטית- איבד את הרוב היהודי. לכן מדינה יהודית ודמוקרטית, תוכל להתקיים רק בלי רוב שטחי ההתנחלויות בגדה המערבית. מעבר לכך, ההתנחלויות הן נטל ביטחוני, וכלכלי. מחייבות את צה"ל לשלוט בעם זר, דבר העומד נגד ערכי המוסר של ישראל, וגורם לשסע פנימי. חלק מהמתנחלים כופרים בסמכות המדינה לכפות את רצונה עליהם והם מאיימים עליה (על חייליה ושוטריה) באלימות. פעולותיהם חותרות תחת משטרה הדמוקרטי. מבחינה חיצונית, ההתנחלויות הן עילה להמשך הטרור, ואילו ישראל, מתנה פינוי התנחלויות ומאחזים בהפסקה מוחלטת של הטרור. קרי, סיפור הביצה והתרנגולת. בינתיים הבניה בשטחים נמשכת כל הזמן. שתי דרכים מדיניות פתוחות בפני ישראל- שתי מדינות לשני עמים, ובמסגרת פתרון זה הורדת חלק ניכר מההתנחלויות בגדה המערבית. או- מדינה דו לאומית בה כל שטחי הגדה המערבית יכללו בתחום ישראל הריבונית ולפלסטינים תינתן זכות הצבעה לכנסת. פתרון זה האחרון יביא לדעתי כליה על ישראל במתכונת הקמתה. כדי למנוע פתרון זה על ישראל לעשות הכל ליישום פתרון שתי מדינות לשני עמים. דעתי האישית היא שעל ישראל לנהל מו"מ לשלום עם הפלסטינים. אבל אם תוך שנה-שנה וחצי לא יהיה ניתן לחתום על הסכם עם צד שכנגד שמסוגל גם לממש אותו- על ישראל לעשות תוכנית מסודרת של פינוי חלקים ניכרים בגדה המערבית, עם תוכנית פינוי פיצוי ושיקום למתנחלים, לפנות התנחלויות לפי התוכנית, מהקל אל הכבד, כאשר חיילי צה"ל יישארו בשטחי הגדה המערבית ללא קשר לפינוי ההתנחלויות, עד ליום בו ייחתם הסכם השלום עם הפלסטינים. לא ניתן לתת בידי העם הפלסטיני את הקביעה אם ישראל תישאר מדינה יהודית ודמוקרטית. מכל מקום, הבניה בשטחים מהווה סיכון חמור ודאי וממשי על קיומה של ישראל בטווח הנראה לעין כבר.
 
מדוע להצביע מרצ- ראשית מוצע להצביע מרצ למי שמחזיק בדעות שלעיל מחמת שמרצ תציג אותם בכנסת, תאבק עליהם כאופוזיציה לוחמת. חברי הכנסת של מרצ חדורים בתודעה ושאיפה אידאולוגית למימוש השקפתם ולא רצים אחרי כיסאות. אם קדימה תקים ממשלה- מרצ קרוב לוודאי תהיה בה. אם קדימה לא תהיה בממשלה, הרי שקול לקדימה יכול רק לתמוך במופז, בוים ואחרים שאינם שותפים לאידיאולוגיה שליבני מייחצת בדבר שתי מדינות לשני עמים. תמיכה בעבודה גם היא חסרת תוחלת שכן העבודה תשב בממשלת נתניהו. ברק גם אישר בניה ניכרת בשטחים בשנה האחרונה- כ-1400 יחידות דיור לפי דו"ח שלום עכשיו האחרון. 40% ממנה מזרחית לקו גדר ההפרדה. לכן ברק עצמו אינו מנהיג של השמאל ואינו מקדם את ישראל לקראת פתרון הסכסוך אלא מסתפק בניהולו. כפי שהסברתי אזל הזמן לישראל ועליה להחליט. אי החלטה גם היא החלטה, לטובת האופציה הגרועה ביותר.
למה לא חד"ש? משום שחדש היא מפלגה לא ציונית, הדוגלת בשתי מדינות לשני עמים, מדינה אחת ערבית והשניה גם כן, ובה יהיו ליהודים שייוותרו בה, זכות להגדרה עצמית (וכל זה המצע היום, כשהיהודים כאן רוב. אם נתקרב לאפשרות של יישום הרעיון הזה נראה לי שמצבה של האוכלוסייה היהודית יהיה גרוע בהרבה). מי שתומך במצע של מרצ, בדבר מדינה יהודית ודמוקרטית, מדינה ציונית שתהווה בית לאומי לעם היהודי- אינו יכול לתמוך בחד"ש. אפילו יש בה קסם בדמותו של דב חנין או ענפי זית ירוקים. כל זה יפה- אבל ממש לא מספיק.
 
מה ביחס לשאלה האם יש טעם להצביע, היינו להחרים את הבחירות או סתם להישאר בבית כי ליברמן לוקח את הקופה? והאם יש בעיניך סיכוי עתיד למפלגה של יהודים וערבים (ערבים לא רק כייצוג סמלי וקישוטי)?
להישאר בבית זה ממש לא אופציה למי שחפץ לשמור על המשטר הדמוקרטי. להישאר בבית זו השפעה על הבחירות בפועל, אבל לא מהכוון שאתה הנשאר בבית התכוונת. בדרך כלל זוהי השפעה שלילית, מהכיוון ההפוך. להישאר בבית זה להשלים עם התנהלות בלתי ראויה של המדינה בעתיד, משך 4 שנים, בניגוד להשקפתך אתה הנשאר בבית, והכל כי החלטת ביום הבחירות לחסוך מעצמך את הטירחה. ההשלכות של ההכרעה הן כה חשובות, וכה ישפיעו עליך בעצמך בשנים הקרובות, שכדאי שתלך להצביע. אפילו לא הצלחת בהצבעתך, בדיעבד, לפחות תחיה עם מצפונך בשקט, שלא שתקת ואמרת.
 
מפלגה של יהודים וערבים י
ש כבר, והיא מרצ. אני מאד בעד שיתוף פעולה בין ישראלים לערבים ולא רק במפלגות אלא בחיים ממש, בתקציבים, במקומות עבודה, בפיתוח ההתיישבות ועוד.
 
2.       כיצד את מאפיינת את בחירות 2009 ואת המצב הפוליטי בישראל אחרי מלחמת עזה 2009, ומה המצב לדעתך בשדה השמאלי של הפוליטיקה בישראל והיכן את עומדת מול זה ובמפלגתך שלך?
 
המצב הפוליטי אחרי המלחמה בעזה ידוע לכולם. הימין הוא השולט. לדעתי הימין אינו שולט משום שיש לו תכנית מדינית שהציבור פתאום תומך בה. אני סבורה שהנטייה ימינה בצורה כה חזקה, במיוחד של תופעת ליברמן נובעת מהפגיעה החמורה הנפשית של אזרחי ישראל ממלחמת לבנון השניה, מתחושת הכעס, העלבון, ובעיקר הפחד שלא ננצח במלחמה. ועכשיו, כשרצינו נורא לנצח- בא לנו הניצחון – כך רבים חושבים כאן, במלחמת עזה. נכון שלא מוטטנו את חיל האוויר הפלסטיני המתוחכם, וגם לא השמדנו אף טנק, אבל בעיני הציבור בישראל ניצחנו, וזה מה שחשוב. המלחמה הוציאה לאוויר העולם את השנאה כלפי הערבים, את רגשות התסכול הפחד הניכור. ועל הרקע הזה עלה ליברמן שהפליא לתרגם את גלי השנאה למנדטים.
 
מול הכוחנות לה שותפות רוב המפלגות בישראל, עומדת מרצ, המפלגה הציונית היחידה שאינה שותפה לגלי השנאה ולניצולם הציני לצרכים פוליטיים; מרצ שסבורה שפעולה צבאית היא רק אמצעי בשירות המאמץ המדיני שרק הוא יכול להביא לרגיעה ובסופו של דבר לשלום.
 
3.       מה הפרספקטיבה הפוליטית שלך ביחס לבחירות וביחס למה שיתפתח בישראל (ומול הפלסטינים) בזמן הקרוב על רקע ליברמן חזק, אבל ממשל אובמה בארה"ב?
 
על פני הדברים, אם תוקם ממשלת ביבי-ליברמן נראה שישראל צועדת בבטחה להתנגשות עם הממשל האמריקאי במהלך השנה הקרובה. ישראל בכלל לא מבינה שהשפה בעולם השתנתה ביום בחירתו של אובמה. ישראל אינה יודעת לדבר בשפה החדשה והיא נטועה עמוק בעולם הישן של גורג בוש. אבל גם אם ישראל תרצה להתאים עצמה לממשל החדש תהיה לביבי אם ייבחר, אפילו יהיה הוא מוכן להחליף את עורו, בעיה עם הממשלה שלו, כי הוא מוקף אנשים קיצוניים מאד שלא ילכו איתו למקום שהוא יחליט ללכת אליו (אם בכלל יחליט).
תופעת ליברמן עלולה ליצור לישראל וליהודים בעולם בעיה קשה מאד. משום שליברמן שם במרכז העניין שלו את נושא הנאמנות של ערביי ישראל. לגבי יהודים בעולם אפשר לעשות הקבלה כזאת בקלות, ולהעמידם במבחן הנאמנות- בין מדינתם לישראל. נדמה לי שאין דבר שהיהודים במדינות העולם פוחדים ממנו יותר. קשה לי כרגע לדמיין מה יקרה, אבל בהחלט ייתכן שתחול נסיגה משמעותית בתמיכת היהודים בעולם, ובמיוחד בארצות הברית, בישראל. לכך עלולה להיות השפעה הרת אסון על ישראל. כדאי לנו לחשוב על כך.
 
על רקע הבחירות כיצד אתה רואה את מלחמת עזה 2009, את המשמעות לפריצתה ואת תוצאותיה ואולי אף את התולדות ממנה – האם אנו צפויים למערכה מלחמתית נוספת?
 
מלחמת עזה תגמר בהסכם עם חמס, הסכם ההולך ומתגבש למרות הקפדת ישראל להסביר שהיא אינה מדברת עם חמס. דוגמא בולטת למי שהוציא מסרים כאלה לציבור היא גב' ליבני. וכאשר כשמדובר בהסכם, עלול איזה אדם תמים לשאול למה בעצם אי אפשר היה לגמור הסכם קודם למלחמה? במיוחד שחמס מבקש ודורש לפתוח את המעברים, כשזו היתה הסיבה שלפני המלחמה הוא שלח קסמים וישראל סירבה לפתחם. בסוף אחרי המלחמה, הם ייפתחו כמובן. כל ילד מבין זאת.
 
כשלעצמי אני חושבת שבהחלט ייתכן שתהייה עוד מלחמה, אולי עם חמס, אולי עם סוריה אם לא נמהר לעשות עמה מו"מ. כמה חבל על המלחמות המיותרות ועל האובדן הנורא הצפון בהן. תקוותי היחידה היא שאולי הנשיא האמריקאי יצליח להסביר לישראל את מה שנאטמו אוזניה לשמוע- שכדאי שבכל זאת תשרת, אפילו קצת, את האינטרסים האמיתיים של עצמה.
 
4.       האם אפשר לומר כי האג'נדה המדינית, היינו שאלת הסכסוך היהודי-ערבי והמשך מצב האלימות בין הישראלים לפלסטינים, היא השאלה הקרדינאלית לא רק בבחירות אלו אלא בשנים האחרונות ואלו שיבואו עד כמה שאפשר לצפות זאת היום?
 
את הנושא הזה אפשר לחשוף ולדבר בו ולהעמידו במרכז הדיון. אפשר גם להחביאו מתחת לשטיח ולומר שאנחנו עוסקים רק בנושאים חברתיים. דעתי היא שהנושא המדיני, במיוחד זה הקשור בשטחים המהווים טריגר לכל מעשה טרור ומלחמות מיותרות, הוא הנושא העיקרי, שאזרחי הארץ הזו לא רוצים לעסוק בו, מעדיפים לאטום אוזניהם ולכסות עיניהם ולומר שהוא לא קיים כי "אין לנו פרטנר", ובכך הבעיה הזו, המחלה הזו, עזבה אותנו. אבל כמו כל מחלה, זו שלא מטפלים בה- מתפרצת ומאיימת לחסל את הגוף כולו. אין מנוס מטיפול בבעיה הזו, בעיית הבעיות של ישראל.
 
5.       האם יש מקום (היום ב-2009) לאג'נדות פוליטיות נוספים פרט לזו המדינית (אשר נראה כי היא הקובעת את סדר היום הציבורי בישראל באופן משמעותי)? מה המשמעות בעיניך לאג'נדה חברתית, מעמדית, אקולוגית (או אחרת) מחוץ לשאלה המדינית שהיא יחסי ישראל עם פלסטינים בפרט ומקומה של ישראל במזרח התיכון – והאם יש קורלציה או זיקה ישירה בין תחומים פוליטיים אלו?
 
דעתי ביחס לבעיות החברתיות היא שיש להעמידן במקום גבוה על סדר היום הציבורי. הרי הן נוגעות לחיי היומיום של כל אחד. לדרך התפתחותו של הפרט לבריאותו ולרווחת חייו. ליכולתו להגשים את עצמו. לכן חובה עלינו לעסוק בהן. לצערי, חובה עלינו לא פחות לעסוק בנושאי
המדיניים משום שלהם יש השפעה על יכולתנו לשרוד כאן, כמדינה, ויש להם השפעה על יכולתנו הפיזית לחיות.
 
6.       האם ההצבעה שלך לרשימה בבחירות 2009 היא שלמה וללא הסתייגויות, ואם ישנן, מהן ההסתייגויות מהמפלגה שלך שאת יכולה לשתף את כלל הציבור, והאם הצליח הנסיון של "התנועה החדשה" לסחוף ציבורים נוספים, או שמה היה זה עוד נסיון כושל לפריצת דרך חדשה לשמאל הליברלי בישראל?
 
המלחמה השפיעה לרעה מאד על התנועה החדשה, שמאד רצתה לקדם נושאים חברתיים ולהביא קהלים נוספים לבין שורות התנועה. מצד שני אינני חושבת שהתיאור "ניסיון כושל" נאמן למציאות. ההתארגנות קיימת, לאנשים רבים יש רצון לקדם את רעיון התנועה החדשה, יש רבים שמבקשים להצטרף, אני מקווה שלאחר הבחירות נוכל גם לבחור מוסדות ולהפוך אותה לדבר יותר ממוסד. אני סבורה שיש מקום לבחון אותה כהצלחה או כאי הצלחה רק במבחן הזמן. לא עכשיו. דעתי האישית היא שהתנועה מבטאת צורך, בו חשים רבים, בסיבוב חרטום הספינה של ישראל לכוון אחר, ויש צימאון לכוח פוליטי חדש שיעשה את זה.
 
7.       מה מבחינתך היא עשייה פוליטית משמעותית, והאם הצבעה בבחירות (כל 2 וחצי שנים או 4 שנים) ממלאות את האג'נדה הפוליטית שלך? במובן זה האם תוכל להרחיב, מהי האג'נדה הפוליטית שלך וכיצד אתה רואה אותה מתממשת באופן הטוב, הראוי והאפקטיבי ביותר?
 
עשייה פוליטית היא השפעה על הכוון בו הולכת המדינה בתחום מסוים. כל אחד והתחום אותו הוא בוחר והקרוב לליבו. הצבעה לכנסת היא חובה אזרחית בעיני, אבל רחוקה מאד מלהוות פעילות מספקת לטובת המדינה. אגב, תרומה לציבור ולמדינה לא חייבת להיות רק דרך הכנסת. רבים מאד עושים רבות למען נושאים ציבוריים לא דרך הכנסת. ויש בהם רבים העושים כן בהתנדבות, במשך הרבה זמן, בדבקות במטרה ומתוך אין סוף רצון טוב לעזור לאחרים ולתרום לאיכות החיים במדינה.
 
8.       האם יש מקום היום לפרספקטיבות פוליטיות חדשות בנושא החברתי והמדיני (כמו שאלת פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני), פרוגרמות חברתיות, כלכליות ותרבויות חדשות – האם יש מקום להשתחרר מהסד הציוני כדי לשחרר את מר"צ לציבור הערבי בישראל אשר רק בהפיכת של מר"צ למפלגה של יהודים וערבים יש לה סיכוי לפרוץ את המלכוד האלקטוראלי  שמשאיר אותה מחוץ למשחק הפוליטי וכאופוזיציה קטנה ולא חשובה?
 
כשלעצמי אני מוכנה להיות רק חלק ממפלגה ציונית. אינני סבורה שיש בכך כדי לפגוע באף אזרח ערבי של ישראל. אני מוכנה לעשות כמיטב יכולתי לקידום השוויון והשיתוף עם ערביי ישראל, אולם אינני מוכנה לוותר על היותי ציונית. אני מבינה את הקושי של ערביי ישראל ביחס למדינה היהודית. ליבי נחמץ- וזו התבטאות למצער- נוכח ההסתה לגזענות הסמויה והגלויה של מפלגת ישראל בתנו. הייתי רוצה שישראל תפתח את הלב לערביי ישראל, תציע להם שיתוף כלכלי חברתי מדיני. תקבל את השונות שלהם מהציבור היהודי ותגלה כלפיהם סובלנות רבה בהרבה מאשר היום. אבל אינני יכולה לוותר על עמדתי הבסיסית, האקסיומאטית, שאני ציונית הרואה במדינת ישראל ובתכלית הקמתה, את מדינת הלאום של העם היהודי.
 
9.       האם יש מקום היום להקמת תנועה חברתית, רשימה פוליטית חדשה [באמת] בישראל ומה צריכה להיות הפלטפורמה הפוליטית (עקרונית ופרסונאלית) אשר תקדם את ישראל לעתיד אחר – באמת אחר! והאם יש מקום להקמה של תנועה /מפלגה / פלטפורמה פוליטית חדשה היום אחרי בחירות 2009?
 
אני סבורה שכן. אני מקווה שתפקיד זה תמלא התנועה החדשה בעתיד.
 
 
 

 

ראיונות נוספים עם אנשי שמאל נוספים על הבחירות:

https://starif.files.wordpress.com/2009/02/poster_s.jpg – ניר נאדר
 
https://starif.files.wordpress.com/2009/02/dsc00004.jpg – משה צוקרמן
 
https://starif.files.wordpress.com/2009/02/haim2.jpg – חיים ברעם
 
https://starif.files.wordpress.com/2009/02/matan_running.jpg  – מתן קמינר
 
https://starif.files.wordpress.com/2009/02/adam_yeshgvul_2007.jpg –  אדם קלר
 

מודעות פרסומת

אדם קלר על בחירות 2009: דרושה פעילות פוליטית לא רק בין בחירות לבחירות (ראיון חמישי)

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אדם קלר הוא אדם נעדר אגו ולכן יכול להיות נאמן עד הסוף לעקרונותיו – איש יוצא דופן ועקרוניסט קיצוני. 

אני מכיר אותו מגיל צעיר, לראשונה מתנועת של"י (שלום ושוויון לישראל), וכן מפעילות רבת שנים בתנועת השלום והשמאל הישראלי.

אני גם זוכר את אדם מפעילות סטודנטיאלית יהודית-ערבית רדיקאלית וכסטודנט נצחי, מתנועת די לכיבוש, תנועת גוש שלום, בה הוא פעיל שנים רבות לצד אורי אבנרי ובת זוגתו ביאטה זילברשמיט-קלר.
 
בתנועת של"י אני זוכר את אדם עובד שעות על גבי שעות במועדון בבוגרשוב, ואח"כ הולך בערבים המאוחרים עם פוסטרים וניירות דבק ותולה מודעות של תנועת של"י לאותם הרצאות בימי ראשון בשעה 8 בערב במועדון התנועה האגדי, בוגרשוב 60 שהוא גם ביתי הפוליטי הראשון  והזכור לטוב!

 

1.     שלום אדם, אפשר לשאול אותך מה אתה מצביע [הצבעת] בבחירות 2009, והאם יש טעם להצביע, או שמה להחרים את הבחירות? * 
 
– אני מצביע בעד חד"ש. חשוב מאד להצביע, אנשי שמאל שמחרימים את הבחירות מצביעים בכך בעד ליברמן.
 
2.     כיצד אתה מאפיין את בחירות 2009 ואת המצב הפוליטי בישראל אחרי מלחמת עזה 2009, ומה המצב לדעתך בשדה השמאלי של הפוליטיקה בישראל והיכן אתה עומד מול זה?
 
– המצב הכללי בפוליטיקה הישראלית הוא של סחף גדול לימין בצורה ברורה מאד לעין. מהצד השמאלי ראיתי לפחות בתל אביב התגייסות יפה של צעירים למען חד"ש למרות שאין לי אשליה שזה ישנה באופן מהותי את התוצאות.  
 
 
3.     מה הפרספקטיבה הפוליטית שלך ביחס לבחירות וביחס למה שיתפתח בישראל (ומול הפלסטינים) בזמן הקרוב?
 
– לאחר הבחירות תקום ממשלת ימין – זה כבר ברור והבחירות רק יקבעו את הפרטיםן המדויקים.
הפרפספטיבה מתלקחת לשתי אפשרויות: 1) ממשלת הימין שתקום תיכנס מהר לעימות עם ממשלת ארה"ב בראשות אובמה, ואז מעמדה יתערער ואנו בשמאל נוכל לקוות שהמצב יתחיל להשתנות לכיוון שלנו בצורה משמעותית. 2)  ממשלת הימין שתקום תקבל אישור במפורש או בשתיקה מממשלת ארה"ב בראשות אובמה, ואז יש לה סיכוי טוב להאריך ימים ולבצע מדיניות מאד הרסנית, ואנחנו נטרך לעשות כמיטב יכולתנו בהתנגדות בלי הרבה תקווה לשנות משהו בפועל.  
 
 
4.     על רקע הבחירות כיצד אתה רואה את מלחמת עזה 2009, את המשמעות לפריצתה ואת תוצאותיה ואולי אף את התולדות ממנה?
 
– המשמעות לפריצתה היא שנסיון לשנות את מאזן הכוחות בין ישראל לפלסטינים (ובהקשר זה ביו ישראל לחמאס) בכח הזרוע. ככל הנראה הנסיון הזה נכשל, ועצם הכשלון מחזק מאד את החמאס ומביא ליותר הכרה בינלאומית שצריך לדבר איתו.
 
 
5.     האם אפשר לומר כי האג'נדה המדינית, היינו שאלת הסכסוך היהודי-ערבי והמשך מצב האלימות בין הישראלים לפלסטינים, היא השאלה הקרדינאלית לא רק בבחירות אלו אלא בשנים האחרונות ואלו שיבואו עד כמה שאפשר לצפות זאת היום?
 
– בהחלט כן, עד שימצא פתרון שפחות או יותר משביע רצון לשני הצדדים (אם וכאשר) זאת תישאר השאלה הקרדינאית.
 
6.     האם יש מקום (היום ב-2009) לאג'נדות פוליטיות נוספים פרט לזו המדינית (אשר נראה כי היא הקובעת את סדר היום הציבורי בישראל באופן משמעותי)? מה המשמעות בעיניך לאג'נדה חברתית, מעמדית, אקולוגית (או אחרת) מחוץ לשאלה המדינית שהיא יחסי ישראל עם פלסטינים בפרט ומקומה של ישראל במזרח התיכון – והאם יש קורלציה או זיקה ישירה בין תחומים פוליטיים אלו?
 
– בהחלט כל התחומים האלה חשובים, טוב וחשוב לטפל בהם, אבל בכל זאת שאלת הכיבוש היא הקובעת את סדר היום הציבורי בישראל באופן משמעותי.
 
7.     האם ההצבעה שלך לרשימה בבחירות 2009 היא שלמה וללא הסתייגויות, ואם ישנן, מהן ההסתייגויות מהבחירה הפוליטית שלך?
 
– כן, חד"ש מבטאת טוב את עמדותי ואין לי התגייות כשאני תתומך בה.
 
 
8.     מה מבחינתך היא עשייה פוליטית משמעותית, והאם הצבעה בבחירות (כל 2 וחצי שנים או 4 שנים) ממלאות את האג'נדה הפוליטית שלך? במובן זה האם תוכל להרחיב, מהי האג'נדה הפוליטית שלך וכיצד אתה רואה אותה מתממשת באופן הטוב, הראוי והאפקטיבי ביותר?
 
– הצבעה בבחירות בודאי אין בה די וצריך להיות שותף בפעילות פוליטית בתקופה בין בחירות לבחירותץ האג'נדה הפוליטית שלי היא בראש ובראשונה סיום הכיבוש ושלום בין ישראלים לפלסטינים. יש הרבה דברים אחרים בהם אני תומך אבל זה המשעותי ביותר.
 
9.     האם יש מקום היום לפרספקטיבות פוליטיות חדשות בנושא החברתי והמדיני (כמו שאלת פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני), פרוגרמות חברתיות, כלכליות ותרבויות חדשות?
 
– אולי. 
 
10. האם יש מקום היום להקמת תנועה חברתית, רשמה פוליטית חדשה [באמת] בישראל ומה צריכה להיות הפלטפורמה הפוליטית (עקרונית ופרסונאלית) אשר תקדם את ישראל לעתיד אחר – באמת אחר! והאם יש מקום להקמה של תנועה /מפלגה / פלטפורמה פוליטית חדשה היום אחרי בחירות 2009?
 
– אני לא חושב שיש מקום להקמתה של מפלגה חדשה בצד השמאלי של המפה, היא פשוט תתחרה עם המפלגות הקיימות על מאגר בוחרים קבוע ותגביר את הסיכוי לאבדן קולות על רשימו שלא יעברו את אחוז החסימה.  
 

* שאלות אלו נשאלו ונכתבו לפני הבחירות אך נשארו רלבנטיות גם אחרי בחירות 2009. 

 

 

ועוד משהו על אדם קלר

יש אולי מי אשר רואים באדם קלר איש תימהוני אולי עוף מוזר ולא שייך. עבורי אדם הוא קודם כול דמות מעברי הפוליטי ואנו מכירים אישית הרבה מאוד שנים, ולכן הוא לא עוף ולא מוזר.

אך מבחינה פוליטית, אדם הוא אדם יחיד במינו, איש פוליטי עיקש ועקרוניסט, ודמות מיתולוגית אשר אין להבין את תנועת השלום הישראלית והשמאל הישראלי ללא מקומו בהם.

גם היום, אם אני צריך לדעת אם מתקיימת הפגנה או משמרת מחאה או עצומה אני מרים טלפון לאדם ובטוח שהוא ידע את הפרטים.

זו הזדמנות טובה להוקיר את פועלו ולהוריד בפניו את הכובע בזכות פעילות בלתי מתפשרת ועקבית בתנועת השלום. אדם קלר הוא אדם יחיד במינו ובעל סטנדרטים פוליטיים יחידים במינם.
תודה.

 

 

היום אדם קלר הוא דובר "גוש שלום" וביחד עם עיסוקו זה הוא עורך ביחד עם ביאטה זילברשמיט-קלר את המגזין The Other Israel המסמן ישראל אחרת.
For correspondence click  here

The Other Israel, December-January issue
lead article online & info how to order free sample
http://otherisrael.home.igc.org
Israel chooses for a collision course

Here follow the February 10, 2009 press picks on Occupation Magazine from what was published recently by different sources. Today's updates are from TOI-staff. OM is updated each day of the week by different editors. For earlier articles use the powerfull search function & view the sections.

After an interruption TOI-Billboard will now again come weekly

Analysis: Will the US and Israel now be able to tango?
Hilary Leila Krieger – Jerusalem Post – Netanyahu`s skepticism on diplomacy "could create tension between a US government determined to push ahead and an Israeli government determined to dig in its heels", yet (…) the history of peace-making in Israel is a history dominated by the Right.
http://www.kibush.co.il/show_file.asp?num=31898

Report: Terms for 18-month truce expected within days
Ma`an – Egyptian Foreign Minister Ahmad Abu Al-Gheit pointed out that reaching such an agreement [between Israel and Hamas] will move along Palestinian dialogue and open terms for a unity government, “another step schedule for April that will lay the groundwork for a serious peace agreement.”
http://www.kibush.co.il/show_file.asp?num=31897

The elections are not important
Yossi Sarid – bitterlemons – If the world chooses to intervene directly and, as President Barack Obama states, "aggressively", then there is still a slim chance of a way out. If it does not–if it continues to make do with sanctimonious statements–then this chance too will disappear and the conflict will remain in a dead end until the next big war breaks out.
http://www.kibush.co.il/show_file.asp?num=31895

Arab reporters banned from campaign meet of Lieberman`s far-right party
Fadi Eyadat and Lily Galili – Haaretz – The reporters, Forat Nassar of Channel 2 and Sami Abed Alhamid of the IBA were detained at the entrance. "I can`t let you in", says Haifa Deputy Mayor Yulia Shtraim, a member of the party`s municipal faction. "Only people I invited personally enter." However, Jewish and foreign journalists who had not been invited were allowed to enter and cover the event.
http://www.kibush.co.il/show_file.asp?num=31896

Not a mild movement, a violent shake-up
Air Force pilot Major R – Yedioth Aharonoth – Here is my definition of what is allowed and what is forbidden: if you need to get legal advice to perform a military action – the action is improper.
http://www.kibush.co.il/show_file.asp?num=31894

Church of England no longer investing in Caterpillar
PSC – The Church of England made clear that late last year they removed over £2.2 million in Caterpillar, a company whose bulldozers and heavy plant equipment are been used to destroy the homes of Palestinians by the Israeli government.
http://www.kibush.co.il/show_file.asp?num=31893

Don`t say we didn`t know #148
Amos Gvirtz – On Tuesday, 27th January, 2009, Israeli soldiers opened fire on a group of farmers from the village El Farhin, situated east of Khan Younis, killing one of them, a man named Anwar. The farmers were working on their land about 700 metres from the border.
http://www.kibush.co.il/show_file.asp?num=31892

No Israeli Goods: Victory for Worker Solidarity
Congress of South African Trade Unions and Palestine Solidarity Committee – The Palestine Chronicle – "The momentum against apartheid Israel has become an irresistible force. We are proud to stand with the millions around the world who say `Enough is enough`. They are doing what we asked them to do when we faced the apartheid regime in our own country"
http://www.kibush.co.il/show_file.asp?num=31889

Brussels: Israeli exhibit postponed following Gaza op
Eli Senyor – YNET – Exhibition on Tel Aviv`s early years scheduled to open at Belgian capital`s center for architecture delayed after local organizers face demands to boycott Israeli culture
http://www.kibush.co.il/show_file.asp?num=31888

Israeli women expose companies complicit in occupation
Adri Nieuwhof – EI – "We would like to encourage activists to be creative. A letter to Hewlett Packard questioning [the involvement of their subsidiary,] EDS Israel, in the automated biometric access control system installed in major checkpoints is for us as important as the Swedish campaign that led to Assa Abloy`s decision to divest from Barkan Industrial Zone"
http://www.kibush.co.il/show_file.asp?num=31887

Recommended earlier articles

Adri Nieuwhof: Israeli women expose companies complicit in occupation
http://www.kibush.co.il/show_file.asp?num=31887

Gideon Levy: Kahane won
http://www.haaretz.com/hasen/spages/1062338.html

Tony Karon: Waltzing With Ariel: Will Obama, Too, Indulge Israeli Rejectionism?
http://www.kibush.co.il/show_file.asp?num=31839

Akiva Eldar: Is an Israeli Jewish sense of victimization perpetuating the conflict with Palestinians?
http://www.haaretz.com/hasen/spages/1060061.html

Daily headlines & action alerts in English http://www.kibush.co.il and Hebrew www.kibush.co.il/index_h.asp

Articles posted on earlier days are on top in the sections on the homepage http://www.kibush.co.il/#top#top

Also possibility of searching for articles back to 2004


TOI-Billboard is the weekly (approximately) 'ezine' of the independent THE OTHER ISRAEL bi-monthly (approximately) peace newsletter, existing since 1983, and published by its editors Adam Keller & Beate Zilversmidt.

The Other Israel printed issue – http://otherisrael.home.igc.org

December-January issue is out

For a one time hard-copy (free sample), send your address to: toi.correspondence@gmail.com

N.B.: US addresses to: aicipp@igc.org OR send the postal address of a friend whom you recommend for a free sample

If you got this forwarded and want to subscribe, just sending an email and click here
also for being removed from the list – or use (un)subscribe links at the bottom

———————————————–
THE OTHER ISRAEL pob 2542, Holon 58125, Israel
ph/fx: +972-3-5565804 – for sending an email click here

———————————————–

THE FADING COMMON GROUND
Adam Keller's overview of
hundred years of conflict
hundred years of peace efforts
http://toibillboard.info

 

חיים ברעם על בחירות 2009: יש להתנער מהקניבליזם הניאו-ליברלי ולפעול לפיוס יהודי-מוסלמי (ראיון רביעי)

חיים ברעם הוא עיתונאי ופובליציסט:

 "אין לי שום הסתייגויות, למעט אולי תמיכתה של חד"ש בחלק מן הפתרונות שארצות הברית כופה על אנשי הרשות הפלסטינית. לדעתי, יש להרחיב את מעגל העוסקים בפתרון הסכסוך, כולל מערב אירופה ורוסיה, ולחפש דרכים לפיוס יהודי מוסלמי".

 

את חיים ברעם אני מכיר עוד מימי של"י שעה שהיה חבר מועצת של"י ודובר התנועה. אני פעלתי אותה שעה בנוער של"י ובקבוצה אשר ביחד עם יונתן פלד הקימה את תנועת "רעות-סדאקה". מאז אני מקפיד לעקוב אחר דעותיו של ברעם וקרוא את רשימותיו המפורסמות בעיתון כל העיר הירושלמי בקביעות בימי שישי. שאלתי את חיים ברעם 10 שאלות על בחירות 2009, לאורן נראה עתיד השמאל והשלום בין ישראלים לפלסטינים לא כל כך וורוד – אבל ברעם לא מציע לסגור את העיניים אלא דווקא להסתכל אל המציאות נוכחה. ברעם הוא מוסד של שמאל, עיקבי ואיש פוליטי מאוד ועקשן – דור הולך ונעלם!

 

שאלתי את ברעם 10 שאלות על בחירות 2009 והיא בחר לענות עליהם ברצף – שאלה למעלה בתיבה האדומה ותשובה למטה.


 


 

1. שלום חיים, אפשר לשאול איזה פתק אתה שם בקלפי ביום שלישי הקרוב, בבחירות 2009? האם את מוכן לעגן את ההכרעה הפוליטית שלך בטיעונים עקרוניים, גם ביחס לשאלה, האם יש טעם בכלל להצביע לכנסת ישראל, או שמה להחרים את הבחירות? אנא תקף את ההכרעה הפוליטית שלך בפסקה קצרה?
 
2. כיצד אתה מאפיין את בחירות 2009 ואת המצב הפוליטי בישראל אחרי מלחמת עזה 2009, ומה המצב לדעתך בשדה השמאלי של הפוליטיקה בישראל והיכן אתה עומד מול זה?
 
3. מה הפרספקטיבה הפוליטית שלך ביחס לבחירות וביחס למה שיתפתח בישראל (ומול הפלסטינים) בזמן הקרוב?
 
4. על רקע הבחירות כיצד אתה רואה את מלחמת עזה 2009, את המשמעות לפריצתה ואת תוצאותיה ואולי אף את התולדות ממנה?
 
5. האם אפשר לומר כי האג'נדה המדינית, היינו שאלת הסכסוך היהודי-ערבי והמשך מצב האלימות בין הישראלים לפלסטינים, היא השאלה הקרדינאלית לא רק בבחירות אלו אלא בשנים האחרונות ואלו שיבואו עד כמה שאפשר לצפות זאת היום?
 
6. האם יש מקום (היום ב-2009) לאג'נדות פוליטיות נוספים פרט לזו המדינית (אשר נראה כי היא הקובעת את סדר היום הציבורי בישראל באופן משמעותי)? מה המשמעות בעיניך לאג'נדה חברתית, מעמדית, אקולוגית (או אחרת) מחוץ לשאלה המדינית שהיא יחסי ישראל עם פלסטינים בפרט ומקומה של ישראל במזרח התיכון – והאם יש קורלציה או זיקה ישירה בין תחומים פוליטיים אלו?
 
7. האם ההצבעה שלך לרשימה בבחירות 2009 היא שלמה וללא הסתייגויות, ואם ישנן, מהן ההסתייגויות מהבחירה הפוליטית שלך?
 
8.     מה מבחינתך היא עשייה פוליטית משמעותית, והאם הצבעה בבחירות (כל 2 וחצי שנים או 4 שנים) ממלאות את האג'נדה הפוליטית שלך? במובן זה האם תוכל להרחיב, מהי האג'נדה הפוליטית שלך וכיצד אתה רואה אותה מתממשת באופן הטוב, הראוי והאפקטיבי ביותר?
 
9. האם יש מקום היום לפרספקטיבות פוליטיות חדשות בנושא החברתי והמדיני (כמו שאלת פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני), פרוגרמות חברתיות, כלכליות ותרבויות חדשות?
 
 
10. האם יש מקום היום להקמת תנועה חברתית, רשמה פוליטית חדשה [באמת] בישראל ומה צריכה להיות הפלטפורמה הפוליטית (עקרונית ופרסונאלית) אשר תקדם את ישראל לעתיד אחר – באמת אחר! והאם יש מקום להקמה של תנועה /מפלגה / פלטפורמה פוליטית חדשה היום אחרי בחירות 2009?

 

 

חיים ברעם ענה: 
 

 

1. אני מצביע חד"ש – כרגיל מאז 1992. עד נפילת הגוש הסובייטי הצבעתי לרשימות שמאל אחרות. ההצבעה מבטאת את המחויבות שלי כאזרח וגם את הפטריוטיזם שלי: הרצון שכל אזרחי ישראל יחיו בשלום ויתנערו מהקניבליזם הניאו-ליברלי. לאזרח פעיל עם תודעה פוליטית אין אופציה להימנע בבחירות לכנסת. 
 
2. תהליך היווצרות המרכז הלאומני וטשטוש ההבדלים בין מפלגותיו השונות לא התחיל בחירות האלה אבל הוא התחדד מאוד. אין הרבה הבדל בין שני פושעי עזה בממשלה (ברק ולבני) לבין ראש האופוזיציה שתמך בהפצצות בהתלהבות. אבל ההסתה נגד הערבים ונגד השמאל העצימה את תופעת ליברמן, שלמרבה האירוניה זוכה לקיתונות של ביקורת מצד גורמים יותר ימניים ממנו. עם זאת האיפיון העיקרי של ליברמן, השנאה העזה לאזרחים הערבים, הוסיפה שמן למדורה. ישראל הפכה למלכודת פשיסטית עבור אלה המסרבים ללכת אחרי הלוך הרוחות הגזעני.
 
3. השמאל היהודי הוא קטן, ורק אלה שמוכנים לשתף פעולה עם האזרחים הערבים כדי להילחם בממסד שמרני ובבני בריתו הפשיסטים, ראויים להיקרא אנשי שמאל. מר"צ, כפי שהיא מוכיחה בכל המלחמות, היא האגף המתון, היותר דמוקרטי, של המרכז הלאומני.  
 
4-5-6 המצב יישאר כשהיה. שיתוק מדיני מחמת החשש להתנגשות רבתי עם המתנחלים וידידיהם. לא יקרה שום דבר מיוחד במשא ומתן עם הפלסטינים, אלא אם כן אובמה יכפה על הצדדים הסדר . הבעיה הישראלית-פלסטינית תישאר הקרדינאלית, אבל נושא האזרחים הערבים כרוך בה. ההסתה נגד האזרחים הערבים מסכנת את ישראל בחזית פנימית שתגמד את כל הבעיות האחרות. רק פעילות פוליטית משותפת על בסיס אזרחי שמאלי, ולא על בסיס לאומני-ציוני, תקל על המצב אבל גם היא לא תפתור את כל העימותים. כמובן שיש מקום לכל האג'נדות האחרות, אבל חייבים לקשור אותן בפתרון המדיני והחברתי-כלכלי. מבין הירוקים רק דב חנין מציע לנו סינתזה כזו.
 
7. אין לי שום הסתייגויות, למעט אולי תמיכתה של חד"ש בחלק מן הפתרונות שארצות הברית כופה על אנשי הרשות הפלסטינית. לדעתי, יש להרחיב את מעגל העוסקים בפתרון הסכסוך, כולל מערב אירופה ורוסיה, ולחפש דרכים לפיוס יהודי מוסלמי. לכן משא ומתן עם ההנהגה הלא סימפטית של חמאס היא לא רק כורח פרגמטי אלא גם חלק ממסע ארוך של השלמה יהודית-מוסלמית.
 
8.  מעולם לא הסתפקתי בהצבעה, בעבר הופעתי באסיפות בחירות וכמובן כתבתי בכל מקום שהתירו לי לכתוב, בנוסף להופעות רבות בתקשורת האלקטרונית. כיום הכול הפך לפחות נגיש. 
 
9. יש מקום ליוזמות מגוונות, בעיקר בכל הנוגע להתפייסות יהודית-ערבית כלל עולמית, בשיתוף פעולה בין מוסלמים ויהודים נגד הגזענות, פירוק נשק גרעיני בכל האזור כולל ישראל, ומניעת מלחמה בין ישראל לאיראן.  
 
10.  אין טעם לדון בנושא הזה בהקשר של הבחירות. אם התחזיות הקשות יתגשמו, ייתכן שיהיה צורך דחוף להקים תנועה אנטי-פשיסטית.  
 
 

 

 

אז מה אם יש בחירות? מאת חיים ברעם (30.10.2009)

 

חבל לבזבז את זמנם היקר של הקוראים בדיון שגרתי נוסף בכישלונה של ציפי לבני להרכיב ממשלה, או בתפקיד המיוחד שאלי ישי ממלא בהטיית ש"ס ממסלולה המדיני המתון יחסית אל הקו הכהניסטי המקובל על חלק מעסקניה. איש לא "יציל את ירושלים" אם הממשל החדש בארצות-הברית יחליט להכריח את שני הצדדים לשאת ולתת ברצינות, ואיש לא "יקדם את השלום" אם האמריקאים יבחרו בסדרי עדיפות חדשים, בשל מפת האילוצים המפחידה שהמשבר הכלכלי ימיט על העולם. לכן הדגשים המיותרים על לבני הטובה לעומת ביבי נתניהו הרע מסיטים את הדיון הציבורי למחוזות הזויים, שמקומם במדורי הרכילות.

 

הימין הלאומני והשמרני החזק במדינה יתפצל בעתיד על רקע משברים כלכליים, התמוטטות דת השוק החופשי והכורח לשמור על הקיום הפיזי ועל רווחה יחסית בתנאים בלתי אפשריים. נתניהו הוא אולי יקיר לבם של הלאומנים בארץ ובשטחים ברגע זה, אבל בתנאים מסוימים הוא יהיה בעיניהם האיש הרע, בדיוק כפי שקרה לאריאל שרון. פרשני המרכז הלאומני, שנשבעים עתה בשמה של לבני ומציגים את נתניהו כאויב מספר אחת של ישראל בפרט ושל האנושות בכלל, עשויים לשנות את טעמם ברגע שכובד האחריות יחייב את ביבי לקבל תכתיבים מבחוץ, או למיצער להעמיד פנים שהוא מקבל אותם. גם אז הוא יתייצב, כראש הממשלה הבא של ישראל, מול מציאות עגומה. מרחב התמרון של כל ראש ממשלה ישראלי הוא מוגבל מאוד מבחינה אסטרטגית, וכישוריו מבוזבזים בדרך כלל על תמרונים טקטיים שמגמתם להשתחרר מהכורח המדיני להגיע להסדר תמורת החזרת כל השטחים הכבושים ופירוק ההתנחלויות, כולל הכשרות למהדרין כביכול שהוקמו ברמת הגולן.

אפילו התאצ'ריזם הקיצוני של נתניהו הוא עתה גורם שולי. הוא כבר הבהיר את מגמתו לוותר לש"ס בנושאים חברתיים, כלומר, במימון קצבאות שהן מוצדקות לטעמי אבל אין בהן כדי לשנות את הפערים הכלכליים-חברתיים במדינה. הפערים שברו את כל השיאים תחת הנהגתם של ארבעה אישים בכירים: אברהם בייגה שוחט, חיים רמון ושמעון פרס שמוצאם ב"תנועת העבודה" ונתניהו שבא מרקע רביזיוניסטי. תחת שרביטם נהרסה הסוציאל-דמוקרטיה בישראל והומרה בשוק חופשי קניבלי. המעבר היה כרוך גם בשחיקה מדוקדקת של ערכי הסולידאריות החברתית והחלפתם במצליחנות ובפולחן האישיות של העשירים, בעיקר במדורי הכלכלה בעיתונות היומית ובתקשורת האלקטרונית. ראשי המדינה משנת 1984 וכל השרים בלי יוצא מן הכלל (כולל שרי מרצ) שיתפו פעולה עם התהליך הזה. אנשים עם מצפון חברתי ניסו פה ושם לרכך קצת את כובד המהלומה על שכבות המצוקה, בלא הצלחה יתרה, אבל איש מהם לא מנע את הידרדרות מעמד השכירים, את הרס הביטחון התעסוקתי ואת האפליה נגד מיעוטי היכולת בשירותי החינוך והבריאות.לקונפליקט לכאורה בין הנאורים לשמרנים בתוך המרכז הלאומני יש ממד תרבותי משמעותי, והוא בא לספק גם צרכים פסיכולוגיים הנובעים מהתדמית העצמית של המשתתפים במשחק הזה. העיסוק האובססיבי בו נובע גם ממורשת שלמה של סמלים וסיפורים מן העבר, שיש להם עדיין משמעות מסוימת (שאמנם הולכת ונחלשת) בקרב מעצבי דעת הקהל אצלנו. אחרי ששמעון פרס ערק ממפלגת העבודה, ובכך הסיק מסקנות ארגוניות מהעובדה שמצביעי המפלגה השלימו כבר את תהליך הניעות החברתית ממעמד השכירים אל השכבות המבוססות. אחרי שגם הגמלאים מצאו להם בית זמני כמעט אופנתי, אין עוד בסיס לקיומה של העבודה כמפלגה מובילה במדינה. ההסתדרות הכללית פרשה בעצם מן הפוליטיקה ועוסקת רק בתיווך במשברים תקופתיים, מבלי שתהיה לה יומרה כלשהי ליזום מהלכים שישנו את המבנה הסוציו-פוליטי של החברה הישראלית. חשוב מאוד לזכור שגם יצחק רבין המנוח, הגורו של המחנה הליברלי-חילוני בארץ, היה איש ימין קיצוני בנושאים החברתיים, בדיוק כמו נתניהו, וגם הוא תמך במשנתם הכלכלית ובתפיסתם הגלובאלית של ראשי השמרנים בארצות-הברית, החל מריצ'ארד ניקסון וכלה במילטון פרידמן, הפרופסור לכלכלה שניווט את החשיבה הכלכלית בעולם, כדי שזו תדרדר אותנו למשבר הנורא הנוכחי שכולנו רואים רק את קצה הקרחון שלו.

הקונסנזוס בתוך המרכז הלאומני בנושאים המדיניים לא התערער גם בעקבות הסכמי אוסלו משנת 1993. אפילו נתניהו נאלץ לתמוך בקיום ההסכם כדי להיבחר ברוב זעום בבחירות אישיות לראשות הממשלה בשנת 1996 הטראומטית, רוויית הפיגועים. אחרי רצח רבין התמודדו בזירה הפוליטית שלושה אישים מרכזיים, נתניהו, אהוד ברק ואריאל שרון. שלושתם היו נחושי החלטה לתקן את "סטיית התקן" שהייתה מובנית בהסכמים, ולקעקע את משמעותם. גם פרס, זוכה פרס נובל לשלום, לא היה שלם עם המחיר שהיה כרוך בהצעות שהפלסטינים עלולים לקבל. את המעגל השלים שרון בהשמדתו הפיזית והפוליטית של יאסר עראפת, תוך עשיית צעד טקטי, ההתנתקות, שהדגימה לעולם כולו וגם לציבור הישראלי שנסיגה לגבולות 1967 ופירוק ההתנחלויות הממאירות כרוכות במלחמת אזרחים שתגבה מחיר בלתי אפשרי. כל המפלגות העיקריות היו מעורבות בדיכוי האזרחים הערבים באוקטובר 2000 ובהדרתם ממוקדי העוצמה וקבלת ההחלטות. אם אפילו השדר זוהיר בהלול (האזרח הערבי האולטימטיבי שפלירטט אחרי אוסלו עם משרד החוץ וכמעט שנשלח לדנמרק כשגריר) הגיע למסקנה המוצדקת בהחלט שאין ולא היה כאן דו-קיום, אז הגיעו מים עד נפש. לאהוד ברק, שהיה ראש ממשלה באוקטובר 2000, יש חלק מכריע בטרגדיה של בהלול, שמסמלת גם את קריסתו של חלום החיים הפוליטיים המשותפים. 

ייתכן שציפי לבני צודקת שהמאבק הפוליטי הפנימי ניטש, בעצם, במישור ההצהרתי. כמו כל קברניט ישראלי בכיר, לבני חוששת מהצהרות קיצוניות על ירושלים שיגררו אותנו למלחמה. התפיסה שכל מלחמה היא רעה לישראל כיוון שאנחנו יכולים לנצח רק במערכה אבל לעולם לא בעימות הסופי, מקובלת גם על הפלג המתון בקדימה ועל חלקים בליכוד ובעבודה. המנהיגים הקיצוניים, שאול מופז, ברק ואולי גם גדעון סער מהליכוד מפוזרים בכל המפלגות המרכיבות את המרכז הלאומני. המהומה הגדולה הכרוכה בבחירות כלליות, שלא לדבר על הבזבוז הגדול של משאבים בתקופה כה קשה בעולם כולו, הם מיותרים ומזיקים. בסך הכול מדובר בהתנגשות אינטרסים בין אישים וקבוצות על מנעמי השלטון ועל המשך ההטבות לאלפיון העליון, בתנאים של הידוק חגורה לכל השאר. לא נותר לנו אלא לקוות שהמגמה המסתמנת בוושינגטון, למתן את העימות עם איראן ועם העולם המוסלמי, תתבטא בלחץ על נתניהו וחבריו בממשלה הבאה שלא לתקוף את המתקנים הגרעיניים האיראניים. הנושא הזה לא יוכרע בבחירות שלנו, אלא בבחירות לנשיאות בארצות-הברית.

                                                                            פורסם במקומון הירושלמי כל העיר

 

 

מתן קמינר על בחירות 2009: "[הפרויקט שמעניין אותי הוא] יצירת קונטרה-הגמוניה אמיתית" (ראיון שלישי)

 


מתן קמינר הוא מתרגם וסטודנט, פעיל בתנועת התחברות-תראבוט ובתא הסטודנטים של חד"ש באוניברסיטת תל אביב."אני קורא למי שאיחוד והרחבה של השמאל בראש מעייניה להצטרף לעבודה הזאת, שהיא קשה ומלאת אתגרים אך גם מתגמלת".

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

1.      איזה פתק את שם ביום שלישי, בבחירות 2009? האם יש טעם להצביע, או שמה להחרים את הבחירות? 
 
"התפיסה שלפיה זריקת הפתק לקלפי היא שיאה של האזרחות בחברה דמוקרטית היא המקבילה הפוליטית לאידיאולוגיה הצרכנית של הקפיטליזם, שבה כל עוד אנחנו לקוחות בקניון אנחנו מלכים ומלכות, ומרגע שאנחנו יוצאים ממנו לרחוב, לבית או למקום העבודה אנחנו עבדים ושפחות. דמוקרטיה אמיתית היא דמוקרטיה במשפחה, במפעל, במשרד וברחוב, לא רק בכנסת.
ואולם, במקרה הזה כמו בהרבה מקרים, העמדה האנרכיסטית או "הרדיקלית" איננה אלא תמונת המראה של העמדה הליברלית. אי-הצבעה, כשלעצמה, או הצבעה לרשימה שאין לה סיכוי להיכנס לכנסת, איננה רדיקלית יותר מהצבעה למפלגה גדולה יותר. החובה הפוליטית של מי שתומך בדמוקרטיה רדיקלית, שהיא גם פמיניסטית, סוציאליסטית ואנטי-לאומנית, היא לבחון את המציאות שבה אנו חיים ולהתגייס למסגרות הפוליטיות שבהן הסיכוי הגדול ביותר לעשות שינוי.
כנסת ישראל היא לא במה דמוקרטית שוויונית, אלא – לרוב – חותמת גומי נבובה לעסקאות שסוגרים ביניהם בעלי ההון הישראלים, האליטה הצבאית והאדונים מוושינגטון. עם זאת, היא גם מהווה במה לקולות אופוזיציוניים, בין באמצעות אפשרות הנאום ובין באמצעות החקיקה. חברי הכנסת של המפלגה הקומוניסטית, ואחריה החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון, ידעו תמיד לנצל את הבמה הזאת על מנת להקנות נראות למיעוט הפלסטיני בישראל, להיאבק נגד הכיבוש ומלחמותיו, ולתת מרווח נשימה חקיקתי למאבקי עובדים, זכויות אדם, סביבה ועוד.
היום יותר מתמיד אני מאמין שהנבחרת הערבית-יהודית של חד"ש, עם הוירטואוזים הפרלמנטריים מוחמד ברכה ודב חנין בראשה ועם הפעילות הפמיניסטיות והחברתיות עאידה תומא-סלימאן ונורית חג'אג' במקומות ריאליים, יכולה לנצל את הבמה הזאת – מבלי לזלזל בזירות מאבק אחרות – על מנת להמשיך ולהילחם בניאו-ליברליזם הכושל ובמיליטריזם הגואה. אני מצביע "ו" בלי שום היסוס".
 
 
2.      כיצד אתה מאפיין את בחירות 2009 ואת המצב הפוליטי בישראל אחרי מלחמת עזה 2009, ומה המצב לדעתך בשדה השמאלי של הפוליטיקה בישראל והיכן אתה עומד מול זה?
 
"מלחמת עזה הביאה, ולא במקרה, לסחף ימינה במערכת הבחירות. עוד לפני המלחמה היה צורך בזכוכית מגדלת כדי למצוא את ההבדלים בין המפלגות הגדולות, ועכשיו יש צורך במיקרוסקופ אלקטרוני; בנוסף, מרצ הצטרפה שוב לקונצנזוס הלוחמני, בדיוק כפי שעשתה במלחמת לבנון השנייה. אני מבין את ההתחזקות של ליברמן, בעיקר בקרב צעירים, כמשיכה ליושר מסוים שהעמדה שלו מייצגת: הרי האג'נדה של ליברמן אינה שונה בהרבה מזו של לבני. הוא רק מדבר יותר בבירור.
בצד השמאלי של המפה יש כמובן להבחין סוציולוגית בין הרחוב הערבי לזה היהודי. ברחוב הערבי יש ירידה משמעותית בתמיכה בבל"ד בעקבות עזיבתו של עזמי בשארה את הארץ, עזיבה שנתפסת ככישלון במבחן ה"צומוד” – ההישארות בארץ והיצמדות אליה – שהוא ערך עליון עבור ערביי 48'. הרבה מהקולות שעוזבים את בל"ד חוזרים לחד"ש, אבל כרגע יש סכנה שבל"ד לא יעברו את אחוז החסימה – בהחלט לא תוצאה רצויה מבחינתנו. לדעתי, אחרי הבחירות אנשי בל"ד חייבים לשקול מחדש את האפשרות לשותפות עם חד"ש במסגרת כזו או אחרת, אפשרות שאותה הם פסלו בפועל בשנים האחרונות כשהעדיפו לחבור לתנועה האסלאמית שוב ושוב ולתקוף את חד”ש, בעיקר על ניסיונותיה להגיע לקהלים יהודיים חדשים.
ברחוב היהודי חלה התפתחות מעניינת. אני פעיל כבר בכמה מערכות בחירות וזו הפעם הראשונה שאני מרגיש שחד"ש הפכה לרלוונטית, לאופציה שאותה שוקלים ברצינות מצביעי מרצ ועבודה לשעבר. כתמיד, לא חסרות סיבות שלא להצביע למרצ ולעבודה – כישלון הפרויקט הסוציאל-דמוקרטי של עמיר פרץ היא אחת מהם – אך הפיכתה של חד"ש לאופציה רצינית היא החידוש כאן. חלק גדול מהפריצה הזאת הוא ללא ספק בזכות ריצתו של דב חנין לראשות עיריית תל אביב-יפו, ריצה שהבליטה אותו כמנהיג גם ברמה הארצית. צריך להדגיש שבשלב זה החד"שניקים החדשים מגיעים בעיקר מהמעמד הבינוני העירוני – לא קהל היעד היחיד או אפילו העיקרי בטווח הארוך, לדעתי. עם זאת, התמיכה הגוברת בקרב אינטלקטואלים מזרחים ופעילי איגוד עובדים היא נקודת פתיחה מצוינת שממנה נוכל להגיע בהמשך, עם הרבה עבודה קשה, גם לאוכלוסיות מדוכאות, למעמדות הפועלים, למזרחים, אתיופים ויוצאי ברית המועצות".
 
3.      על רקע הבחירות כיצד אתה רואה את מלחמת עזה 2009, את המשמעות לפריצתה ואת תוצאותיה ואולי אף את התולדות ממנה?
 
"לא אחדש לך דבר אם אומר שהמלחמה האחרונה היתה במידה רבה מלחמת תעמולת בחירות, שנועדה להוכיח לבוחרים שברק ולבני אינם פחות לאומנים ומיליטריסטים מביבי וליברמן. אולם כפי שציינתי לעיל, הרבה בוחרים – בעיקר צעירים – מעדיפים את הדבר האמיתי על פני החיקוי, ומתכננים לתת את קולם לימין העקבי. השמאל הציוני ממשיך לדעוך ואת החלל שהוא משאיר תופסים בעיקר אדישות ותסכול. השמאל הלא-ציוני, שחד"ש היא חלק מוביל ממנו, מתחיל למשוך אליו את האזרחים המיואשים הללו. המכשולים הנפשיים הידועים שמציבה ההגמוניה הציונית בפני הצבעה למפלגה לא-ציונית שבראשה עומד "מוחמד" עודם חזקים, אבל בעבודה שורשית, מאומצת ונכונה שלא תיגמר ביום הבחירות, אפשר להמשיך להרחיב את הסדקים על מנת לבנות באמ
ת שמאל חדש, שמבוסס על הכרה בזכויות של שני הקולקטיבים הלאומיים החיים בארץ ובחשיבותם של מאבקים חברתיים וסביבתיים לצד המאבק נגד הכיבוש והמלחמה".
 

4.      האם יש מקום (היום ב-2009) לאג'נדות פוליטיות נוספים פרט לזו המדינית (אשר נראה כי היא הקובעת את סדר היום הציבורי בישראל באופן משמעותי)? מה המשמעות בעיניך לאג'נדה חברתית, מעמדית, אקולוגית (או אחרת) מחוץ לשאלה המדינית שהיא יחסי ישראל עם פלסטינים בפרט ובמזרח התיכון – והאם יש קורלציה או זיקה ישירה בין התחומים?
 
"לחד"ש אין צורך או יכולת להדחיק את המקום המרכזי של הסכסוך הקולוניאלי שאותו אנחנו חיים. עם זאת, אנחנו לא מתביישים להילחם גם נגד ההשפעות ההרסניות שיש לקולוניאליזם הזה בתוך החברות הפלסטינית והיהודית כאחת. אי אפשר להיאבק על צדק סביבתי, מגדרי, עדתי או מעמדי מבלי להיאבק בכיבוש; אבל גם המאבק בכיבוש חסר סיכוי לסחוף אליו קהלים חדשים אם לא יתייחס לצרכים ולדרישות הצודקות של אותם קהלים בטענה ש"המאבק נגד הכיבוש דחוף יותר".
 
5.      האם ההצבעה שלך לרשימה בבחירות 2009 היא שלמה, ואם לא מדוע?
 
"מכל הסיבות שהזכרתי לעיל – ההצבעה שלי שלמה לחלוטין".
 

6.      מה מבחינתך היא עשייה פוליטית משמעותית, והאם הצבעה בבחירות (כל 2 וחצי שנים או 4 שנים) ממלאות את האג'נדה הפוליטית שלך? במובן זה האם תוכל להרחיב, מהי האג'נדה הפוליטית שלך וכיצד אתה רואה אותה מתממשת באופן הטוב, הראוי והאפקטיבי ביותר?
 
 
"האג'נדה הפוליטית שלי ממש איננה מתמצה בבחירות לכנסת. לטווח הארוך, הפרויקט הפוליטי שאני מעוניין בו הוא פרויקט של יצירת קונטרה-הגמוניה אמיתית באמצעות חיבור עמוק של מאבקים שונים וייחודיים: המאבק לזכויות הנשים והמיעוטים המיניים; מאבקם של מהגרי העבודה והפליטים; המאבק לצדק סביבתי-חברתי, להכרה בכפרים הבלתי-מוכרים בנגב, בעד תגובה סוציאליסטית למשבר הכלכלי המאיים לדרדר את מצבם הכלכלי של הרוב הגדול בקרב אזרחי ונתיני המדינה, וכן הלאה".
 

7.      האם יש מקום היום לפרספקטיבות פוליטיות חדשות בנושא החברתי והמדיני (כמו שאלת פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני), פרוגרמות חברתיות, כלכליות ותרבויות חדשות?
 
"אין מקום אחד כזה, אלא מקומות רבים. בכל מקום שבו בנות ובני הארץ הזו מתארגנים להגנה על זכויותיהם, תרבויותיהם ואפילו חייהם יש תחושה של מבוי סתום, של בידוד וחולשה מול המערכת. תפקידו של השמאל הוא להיות בכל המקומות האלה, להעביר מידע ורעיונות מאחד לשני, ולצעוק מספיק חזק כדי שקולנו יישמע מעבר לחומות ההפרדה. שאלת התרבות היא קריטית לעניין זה. צורות ביטוי המוניות כמו קולנוע ומוזיקה – ובמידה מסוימת גם הבלוגוספירה – הן מקום מפגש מעולה בין מסורות תרבויות ובין דרישות שונות ומגוונות לצדק ושוויון. יצירה תרבותית במיטבה היא דיאלוג – מעמיק כפי שתעמולה איננה יכולה להיות – ואנחנו חייבים להמשיך וליצור מרחבים שבהם נוכל ליצור ולא פחות חשוב מכך, להגיע זה אל זה וליצור מגע".
 

8.      האם יש מקום היום להקמת תנועה חברתית, רשמה פוליטית חדשה [באמת] בישראל ומה צריכה להיות הפלטפורמה הפוליטית (עקרונית ופרסונאלית) אשר תקדם את ישראל לעתיד אחר – באמת אחר! והאם יש מקום להקמה של תנועה /מפלגה / פלטפורמה פוליטית חדשה היום אחרי בחירות 2009?
 
"אני בעד עבודה משותפת במסגרות שונות ומגוונות; גם חד"ש, שהיא בעצמה חזית, יודעת לבנות חזיתות וצורות ארגוניות רחבות ומכילות יותר, בכל מקום, בהתאם לצורכי השעה. לדוגמא, באוניברסיטת תל אביב קיים שיתוף פעולה הדוק בין תא חד"ש לתא השמאלי "סולידריות”, שיתוף פעולה שאני מקווה שיעמיק בהמשך ויקבל ביטוי ארגוני. כאמור, חד"ש היא חזית השואפת לקבל לתוכה מרכיבים חדשים המסכימים עם מצעה. לקראת הבחירות הנוכחיות הצטרפה לחזית תנועת התחברות-תראבוט, שבה אני חבר. לקראת מערכות הבחירות הבאות, אני מקווה שכוחות נוספים יצטרפו לחזית, או לחלופין ישתפו פעולה עמה במסגרת רשימה ערבית-יהודית רחבה יותר. יש המון עבודה לעשות בחד"ש – בעיקר בין מערכות בחירות – ואני קורא למי שאיחוד והרחבה של השמאל בראש מעייניה להצטרף לעבודה הזאת, שהיא קשה ומלאת אתגרים אך גם מתגמלת". 

 

 

עוד ראיונות עם אנשי שמאל על בחירות 2009 ראו ברשימותי הקודמות:

 

משה צוקרמן על בחירות 2009: "יש מקום לפרוגרמות חברתיות, כלכליות ותרבותיות חדשות" (סדרת ראיונות חדשה). בראיון הראשון במסגרת ענה משה צוקרמן על תשע שאלות על בחירות 2009 והתייחס למצב הפוליטי וגם איזה פתק הוא שם ב-10 פברואר 2009.

 

ניר נאדר (דע"ם) על בחירות 2009: תנועת פועלים יהודית-ערבית היא האתגר הפוליטי הגדול! (ראיון שני):

"[פעילותינו הפוליטית היא] השראה לאינטלקטואלים יהודים וערבים לפעול ביחד לבניה של תנועת פועלים רחבה יהודית וערבית אשר תשים קץ לטרגדיה המתמשכת מאז הכיבוש של 1967".

 

 

 

 

 

ניר נאדר (דע"ם) על בחירות 2009: תנועת פועלים יהודית-ערבית היא האתגר הפוליטי הגדול! (ראיון שני)

 

 

ניר נאדר:מועמד מספר 2 של דע"ם – מפלגת פועלים לבחירות לכנסת:פעיל חברתי במסגרת מען – עמותה לסיוע לעובדים.

1.      נראה לי שאין טעם לשאול אותך איזה פתק אתה שם בקלפי ב-10 בפברואר 2009 לבחירות לכנסת, וגם לא לשאול, האם יש טעם בכלל להצביע לכנסת ולרוץ כרשימה קטנה כל כך וללא סיכוי ממשי להיכנס. ואולי בכל זאת תענה בקצרה בלבד, גם על השאלה, האם יש בכלל טעם לרוץ ולהצביע לבחירות לכנסת, או שמה ראוי להחרים את הבחירות לכנסת – הרי ערבים ישראלים רבים לא ילכו ביום שלישי הקרוב לשים פתק "ק" וגם לא פתק "ו" למשל, אם מתוך אדישות ואם מתוך עמדה פוליטית של החרמת הבחירות לכנסת? 


אני מצביע דע"ם מפלגת פועלים בראשות אסמא אגבריה זחאלקה. ההצבעה היא חובה אזרחית ואמצעי חשוב להביא לשינוי חברתי.
 
2.      כיצד אתה מאפיין את בחירות 2009 ואת המצב הפוליטי בישראל אחרי מלחמת עזה 2009, ומה המצב לדעתך בשדה השמאלי של הפוליטיקה בישראל והיכן אתה עומד מול זה?
 
המלחמה חזקה את הימין, העבודה וקדימה עשו את העבודה עבור ביבי וליברמן. אני מתנגד למלחמה אשר הופנתה כנגד אזרחים חפים מפשע. זאת מלחמה שניתן היה למנוע אם ישראל היתה מנהלת מו"מ במקום לסגת בצורה חד צדדית ויוצרת את האנרכיה שהביאה למצב הנוכחי.
 

3.      מה הפרספקטיבה הפוליטית שלך ביחס לבחירות וביחס למה שיתפתח בישראל (ומול הפלסטינים) בזמן הקרוב?
 
אני פועל למען שנוי חברתי על בסיס פעילות שטח והקמת איגוד מקצועי לעובדים יהודים וערבים. המצב שנוצר עקב המדיניות הישראלית כלפי הפלסטינים הוא מבוי סתום המוביל לעוד שפיכות דמים. הפתרון היחידי הוא נסיגה מכל השטחים הכבושים תוך מו"מ עם ההנהגה הנבחרת בסוריה וברשות הפלסטינית. לצערי אין מפלגה שמוכנה לנקוט במדיניות זו.
 
4.      על רקע הבחירות כיצד אתה רואה את מלחמת עזה 2009, את המשמעות לפריצתה ואת תוצאותיה ואולי אף את התולדות ממנה?
 
המלחמה חיזקה את המחנה שטוען שאין טעם במו"מ עם הפלסטינים. התוצאה שלה היא לא רק עליתו של הימין הישראלי אלא הפיכתו של החמאס חלק אינטגראלי מהרשות הפלסטינית. המלחמה הזאת הוכיחה בטווח הרחוק כי הכוח הצבאי אינו פותר דבר, מעמיד את החברה הישראלית כשותפה לפשעי מלחמה. הרי בסופו של דבר תגבר ההכרה כי אין פתרון זולת הנסיגה המוחלטת לגבולות 1967.
 
5.      האם אפשר לומר כי האג'נדה המדינית, היינו שאלת הסכסוך היהודי-ערבי והמשך מצב האלימות בין הישראלים לפלסטינים, היא השאלה הקרדינאלית לא רק בבחירות אלו אלא בשנים האחרונות ואלו שיבואו עד כמה שאפשר לצפות זאת היום?
 
האג'נדה המדינית תמשיך להיות מרכזית כל עוד הסכסוך היהודי ערבי ממשיך.
 
6.      האם יש מקום (היום ב-2009) לאג'נדות פוליטיות נוספים פרט לזו המדינית (אשר נראה כי היא הקובעת את סדר היום הציבורי בישראל באופן משמעותי)? מה המשמעות בעיניך לאג'נדה חברתית, מעמדית, אקולוגית (או אחרת) מחוץ לשאלה המדינית שהיא יחסי ישראל עם פלסטינים בפרט ובמזרח התיכון – והאם יש קורלציה או זיקה ישירה בין התחומים?
 
האג'נדה המדינית והחברתית קשורות זו בזו. ישראל היא מדינה כובשת ובו בזמן מדינה קפיטליסטית אשר מעדיפה את בעלי ההון על פני העובדים. השנוי המדיני יהיה מלווה בשנוי חברתי. אותם עובדים אשר מאבדים מקומות עבודה וחיים משכר מינימום יגיעו להכרה כי המדינה הזו לא רק לא דואגת לרווחתם אלא מעמידה אותם מול סכנות המלחמה בגלל סירובה להגיע לשלום אמת אם הערבים.
 
7.      מה מבחינתך היא עשייה פוליטית משמעותית, והאם הצבעה בבחירות (כל 2 וחצי שנים או 4 שנים) ממלאות את האג'נדה הפוליטית שלך? במובן זה האם תוכל להרחיב, מהי האג'נדה הפוליטית שלך וכיצד אתה רואה אותה מתממשת באופן הטוב, הראוי והאפקטיבי ביותר?
 
אני רואה בפעילות שטח, עבודה איגוד מקצועית, עשיה תרבותית, לאורך כל השנה כחלק החשוב של העבודה בעוד הבחירות באות לתמוך בעבודה זו.
 

 

עוד ראיונות על בחירות 2009 בבלוג זה ראו רשימתי הקודמת מאתמול משה צוקרמן על בחירות 2009: "יש מקום לפרוגרמות חברתיות, כלכליות ותרבותיות חדשות" (ראיון ראשון בסדרה).

 

המשך יבוא (גם אחרי הבחירות הדיון יימשך).

8.      האם יש מקום היום לפרספקטיבות פוליטיות חדשות בנושא החברתי והמדיני (כמו שאלת פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני), פרוגרמות חברתיות, כלכליות ותרבויות חדשות?
 
אין ספק שהמשבר הכלכלי העמוק והמבוי הסתום בתחום המדיני ידחפו חלקים רחבים של האוכלוסייה וכוחות אינטלקטואלים לחפש פתרונות יצירתיים בכוון של סיום הכבוש ושנוי סדר העדיפויות החברתי.
 
9.      האם יש מקום היום להקמת תנועה חברתית, רשמה פוליטית חדשה [באמת] בישראל ומה צריכה להיות הפלטפורמה הפוליטית (עקרונית ופרסונאלית) אשר תקדם את ישראל לעתיד אחר – באמת אחר! והאם יש מקום להקמה של תנועה /מפלגה / פלטפורמה פוליטית חדשה היום אחרי בחירות 2009?
 
המשבר הערכי, הפוליטי והכלכלי העובר על העולם יגרום להופעה של תנועות חברתיות חדשות, איגודים מקצועיים לוחמים, תנועות נשים וצעירים אשר יתאחדו נגד הקפיטליזם הגלובלי. תנועה כזו תהווה השראה לאינטלקטואלים יהודים וערבים לפעול ביחד לבניה של תנועת פועלים רחבה יהודית וערבית אשר תשים קץ לטרגדיה המתמשכת מאז הכיבוש של 1967.
 
  

 

 

 

אם לסכם את תשובותיו של נאדר אפשר לומר כי "תנועת פועלים רחבה יהודית וערבית אשר תשים קץ לטרגדיה המתמשכת מאז הכיבוש של 1967" היא האתגר הגדול של ניר נאדר מועמד דע"ם מספר 2 עם עתיד מפיקפק ביותר להבחר לכנסת.

בראיון שני במסגרת ראיונות עם אנשי שמאל המוטרדים מהמצב הפוליטי, וממצב השמאל בישראל כמו לעשרות אנשי שמאל מיותר לומר כי לא כולם נענו לאתגר – אחד מהם הוא מועמד חד"ש דב חנין (באמצעות עוזרו) אשר אולי השאלות הללו היוו עבורו אתגר גדול מדי. 

ניר נאדר ענה על עשר שאלות שהצגתי לו על בחירות 2009 ומצב השמאל הישראלי. הנשאל מתייחס גם למצב הפוליטי הנוכחי והאתגר שהוא מייעד לעצמו ולתנועתו וקורא להצביע "ק" ועבור אסמא אגבארייה זחאלקה (המדברת כאן) שגם היא קרוב לוודאי לא תיכנס לבית הנבחרים הישראלי. 
 

 

מטעם דע"ם

 

אסיפה כללית לסיכום מערכת הבחירות של דעם מפלגת פועלים, כפר מנדא, שבת, 7.2 15:00 פרטים: 03-5373280. אסמא אגברייה זחאלקה, נציגת מפלגת דע"ם, מזמינה אתכם לתמוך בערכים של שוויון, שלום, פמיניזם וצדק חברתי, שאינם רק קלישאות בחירות – אלא עבודה בשטח.

 

תמיד עם הפועלים, אסמא אגבארייה זחאלקה  ומועמדי מפלגת דע"ם מתוך תשדיר הבחירות

[צילום: שרה לביאשוילי]


 

 

 

 

 

 

 

 

למה דע"ם זה לא בזבוז קול?

 

1. ביום הבחירות עליך להביע את דעתך בענייני שלום וחברה, ודע"ם נותנת ביטוי חד וברור לדעותיך.

2. חיזוקה של דע"ם מעניק כוח לאלפי עובדים, יהודים וערבים, הנאבקים למען זכויותיהם.

3. לתת את קולך לאשה ערביה, זו פעולה שיש עמה מסר של שוויון אמיתי לשתי החברות – היהודית והערבית.

4. דע"ם אינה מורכבת מעסקנים, להם כבר הצבעת בעבר והתאכזבת, אלא מפעילים המקדישים את זמנם ונפשם לעקרונות של שלום וצדק.

5. כי אתה לא רוצה שישתמשו בקולך כדי לצאת לעוד מלחמה, להנציח את הכיבוש, להמשיך את האפליה ואת הניצול הקפיטליסטי. אתה לא רוצה חלק בזה! אתה רוצה מפלגה שמבטאת את השקפותיך.

 

היום!

מוצאי שבת, 7 בפברואר, 20:30,
באצ'ו, קינג ג'ורג' 85, פינת שלמה המלך תל אביב
.

 

יום ראשון, 8 בפברואר,

18:00 – 20:00


דע"ם – מפלגת פועלים מפגש היכרות באוניברסיטת תל אביב, דיון פתוח בהשתתפות הקהל בהשתתפות – ניר נאדר, וואפא טיארה ורוני בן אפרת: דברי פתיחה – ליאת סאבין בן שושן ועידית רוזן.

 

בניין גילמן, חדר  282
טלפון לבירורים – 050-6839443

———          

מצע מפלגת דע"ם לבחירות לכנסת ה-18

 

מפלגת דע"ם מאגדת בשורותיה יהודים וערבים, וחותרת לשינוי חברתי וסוציאליסטי. לשם כך היא מקיימת קשרים עם תנועות פועלים ואיגודי עובדים ברחבי העולם. מפלגת דעם מציבה אלטרנטיבה שפויה, הן לקפיטליזם הדורסני, והן לפונדמנטליזם הדתי.

 

1. השאלה הפלסטינית

מפלגת דעם דוגלת בשלום אמת המבוסס על נסיגה ישראלית מכל השטחים הכבושים, כולל ירושלים המזרחית. מפלגת דעם מאמינה שהסכסוך הפוליטי אינו יכול להפתר ללא הקמת מדינה פלסטינית רבונית ועצמאית. ההתעסקות ב"הסכמי מדף", המבוססים על ספוח גושי ההתנחלויות לישראל, מכשילה כל אפשרות להגיע להסדר בר קיימא בין ישראל וההנהגה הפלסטינית. המדיניות הישראלית הסלימה את המצב והביאה להתפוררותה של הרשות הפלסטינית, לפלוג בין עזה לגדה, ולהמשך הסבל הבלתי אנושי של תושבי השטחים. יש סכנה שמדיניות זו תוביל לחזרתו של הכיבוש הישיר בשטחים, ולהמשך שפיכות הדמים. האחריות להצגת תכנית שלום הוגנת מוטלת לפיכך על ישראל. היא זו שצריכה להחליט שהיא רוצה לפתור את הסכסוך ומוכנה לשלם את המחיר. המשך שלטון הכיבוש, מפורר את הדמוקרטיה הישראלית ומכשיר את הקרקע למצב של אפרטהייד.


 

2. שיוויון זכויות לאוכלוסיה הערבית בישראל

מפלגת דע"ם נאבקת למען שווין זכויות מלא לאוכלוסיה הערבית בישראל. האפליה העקבית של אזרחי המדינה הערבים, והדרתם ממרכזי קבלת ההחלטות, הינה מתכון בטוח להדרדרות היחסים בין יהודים וערבים. תהליך זה הגיע לשיאו בארועי אוקטובר 2000, כאשר ארועי עכו האחרונים היוו תזכורת למה שעוד מצפה לנו. דחיקתה של האוכלוסיה הערבית לשולי החברה הישראלית מתבטאת בכל התחומים – חקיקה, תעסוקה, חנוך, דיור, תשתיות ותכנון עירוני, שירותים מוניציפליים וחלוקת קרקעות. מפלגת דעם פועלת בקרב האוכלוסייה הערבית על מנת לקדם נושאים כמו מעורבות חברתית, תעסוקה והגנה איגוד מקצועית, העצמת נשים, הדרכת נוער, חינוך ותרבות.


 

3. מאבק למען זכויות העובדים

 

מפלגת דע"ם מסייעת בבניית איגוד מקצועי דמוקרטי, יהודי ערבי, המארגן עובדים ועובדות בלתי מאורגנים, ומעניק להם הגנה אפקטיבית על בסיס סולידריות מעמדית. האיגוד המקצועי בו תומכת מפלגת דעם, מניח את הבסיס החברתי לשיתוף פעולה בין יהודים וערבים. הוא נלחם נגד הניצול המחפיר של העובדים, ולמען בניה של סדר חברתי חדש, שיהיה מבוסס על שוויון מלא בין כל האזרחים ללא הבדל דת, גזע, לאום או מין.

4. כישלון כלכלת השוק החופשי

המשבר הכלכלי בישראל הוא תוצאה של מדיניות יזומה, המיישמת את תורת "כלכלת השוק". תורה זו מעדיפה את הכלכלה הספקולטיבית על פני הכלכלה הריאלית, ופוטרת את המדינה מכל אחריות לאזרחיה. כך נמסרו מושכות הכלכלה לטייקונים הפיננסיים, המעדיפים להשקיע את הונם בספקולציות גלובאליות, במקום ליצר מקומות עבודה, ותורמים בכך להעמקה והרחבה של מעגלי העוני.

 

5. מאבק באבטלה ולטובת תעסוקה מאורגנת

 

מפלגת דע"ם רואה במאבק נגד האבטלה ולמען תעסוקה מאורגנת משימה ראשונה במעלה. אנו קוראים למדינה לפקח על תקנות העבודה ועל יישומן. אנו פועלים לשנוי המדיניות הכלכלית, כך שמשאבים ממשלתיים יופנו ליצירת מקומות עבודה, ולא כדי להעשיר את בעלי ההון המקומיים. מפלגת דעם מנהלת מאבק עיקש למען תעסוקה מאורגנת בתנאים הוגנים, ונגד יבוא עובדים זרים המועסקים בתנאי עבדות. המצב הקיים לא רק פוגע בזכויותיהם הבסיסיות של הפועלים הזרים, אלא יוצר אבטלה וכרסום בשכר ובתנאים הסוציאליים של כח העבודה המקומי.

 

6. הפסקת צורות ההעסקה הפוגענית

מפלגת דעם קוראת לשים קץ לכל צורות ההעסקה הפוגעניות שהשתרשו בשוק העבודה בישראל – כגון עובדים ארעיים, עובדי קבלן, ופרי-לאנסרים. צורת ההעסקה זו מקובלת היום בכל המגזרים, החל ממשרדי הממשלה וכלה באקדמיה. מפלגת דעם פועלת למען תעסוקה ישירה, המכבדת את בעליה.

 

7. פנסיה ראויה לכל

מפלגת דע"ם פועלת להבטחת עתידו של ציבור העובדים, באמצעות בטוח פנסיוני, שיאפשר לעובד להתפרנס בכבוד עם פרישתו. החוק הפנסיוני, עליו חתמה ההסתדרות, לוקה בחסר ומקפח את העובדים, משום שאינו מבטיח גמלה מינימלית המאפשרת קיום בכבוד. מאידך אנחנו מתנגדים לרפורמת נתניהו בכהנו כשר האוצר, שהפנתה את החסכון הפנסיוני אל הבורסה, והפכה באל כורחם מיליוני עובדים למהמרים. אנו ניאבק להחזיר את החסכון הפנסיוני לקדמותו, ונתבע מהממשלה להבטיח תשואה מינימלית שתשמור על ערך החסכון.

 

8. שיווין זכויות בין נשים לגברים

מפלגת דע"ם דוגלת בשוויון מלא בין נשים לגברים, ופועלת למען שתוף פעולה בין נשים יהודיות וערביות. המאבק נגד הדכוי והניצול של האישה הערביה מהווה ציר מרכזי בפעילותה של מפלגת דעם. אנו מאמינים שהשילוב בין תעסוקה והעצמה של נשים ערביות, מהווה תנאי הכרחי בדרך לשחרורן. מפלגת דעם פועלת יחד עם ארגוני נשים בישראל, נגד כל תופעה של הטרדה מינית, ולמען שחרורן של הנשים הערביות והיהודיות כאחד מכל סוגי הדיכוי, האלימות והאפליה.

 

9. חינוך לסולידריות

 

מפלגת דע"ם רואה בבני הנוער את הבסיס לקידום החברה. הפרטת החינוך ושחיקת שכר המורים גרמו לפגיעה קשה במערכת החינוך ובעתיד הנוער. למפלגת דעם מסגרות בלתי פורמליות דרכן היא פועלת לארגון וחינוך בני נוער ערבים. במסגרות אלה אנו מקנים לנערים ולנערות ערכים כמו שוויון בין המינים, סולידריות ומעורבות, לצד ידע בתחום זכויותיהם כעובדים. נוער בעל מודעות פוליטית וחברתית הוא ערובה לחברה דינאמית ובריאה.

 

10. תרבות של מחויבות לחברה

 

מפלגת דע"ם פועלת למען קיומה של תרבות עם מחויבות, שהערך המוסף שלה הוא תרומה למען חברה ביקורתית, נאורה וסובלנית יותר. אנו רואים כרעה חולה את מסחור האומנות, המנתק את האמן ויצירתו מהחברה, ומכפיף אותו לצרכי בעלי ההון. אין זה סוד שהתיאטראות והמוזיאונים בישראל הפכו למיזמים כלכליים, במקום להוות מרכזים חנוכיים ותרבותיים. אנו סבורים שלאמן כאדם יוצר, יש משקל סגולי רב יותר, ואחריות לגורלה של החברה ולכיוון בו תלך.

 

סימן ההיכר של מפלגת דע"ם הוא העבודה בשטח. ביום הבחירות אנו נצבים בפני הבוחר עם רקורד של עשייה חברתית ענפה – בנייה של ארגון עובדים דמוקרטי, קידום תכנית פנסיה מלאה לכלל העובדים, העצמת נשים ונוער, ופעילות ענפה בפיתוח סחר הוגן בישראל. הציבור מכיר את מגוון האירועים והפעילויות שמפלגת דעם עמדה בראשם – תהלוכות יום האשה הבינ"ל, צעדות האחד במאי בתל אביב, סרטים דוקומנטריים, ותערוכות לקידום אמנות מחוייבת.

 

 

 

 

 

 

משה צוקרמן על בחירות 2009: "יש מקום לפרוגרמות חברתיות, כלכליות ותרבותיות חדשות" (סדרת ראיונות חדשה)

* משה צוקרמן הוא פרופסור באוניברסיטת ת"א ומלמד היסטוריה ופילוסופיה של מדעי הרוח והחברה במכון להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות ע"ש כהן, ועמד בראש המכון להיסטוריה גרמנית באוניברסיטה זו.

[התמונה היא מלפני כחודש מדיון במועדון הגדה השמאלית לזכר 90 שנה להירצחה של רוזה לוקסמבורג, מנהיגת  פועלים והוגת רעיונות  סוציאליסטיים אשר טענה כי התנאים למהפכה הסוציאליסטית עדיין אינם בשלים].

1.     איזה פתק אתה שם בקלפי ב-10 בבבחירות 2009 והאם יש טעם להצביע, או שמה להחרים את הבחירות? אנא נמק את ההכרעה הפוליטית שלך בפסקה קצרה?
 
"אני מצביע חד"ש משום שזו המפלגה היחידה בישראל שתופשת עצמה במוצהר כמפלגה יהודית-ערבית. אני מודע לעובדה שהצהרה השקפתית זו אינה מיתרגמת לחלוקה שווה בתוך קהל הבוחרים של המפלגה בין יהודים וערבים, ועדיין אני מייחס להצהרה הפורמלית בעניין זה חשיבות. האם יש טעם להצביע? שאלה זו תלויה לדידי בציפיות שתולים באקט ההצבעה. מבחינת תוצאות ההצבעה, דומני שלא צפוי שום דבר מרעיש. גוש ימין מסיבי ינצח בבחירות והוא גם ייקבע את גורל החברה הישראלית והוויתה הפוליטית בעתיד הנראה לעין. החרמת בחירות אינה נתפשת בעיניי כאקט פוליטי רלוונטי, אם הוא לא מתקיים כאקט המוני המוצהר ככזה, כלומר, כהחרמה (ולא כאדישות או עצלות סתם)".
 
 
 

 

 

2.     כיצד אתה מאפיין את בחירות 2009 ואת המצב הפוליטי בישראל אחרי מלחמת עזה 2009, ומה המצב לדעתך בשדה השמאלי של הפוליטיקה בישראל והיכן אתה עומד מול זה?
 
"מלחמת עזה גרמה בעליל לתזוזה משמעותית ימינה. זאת גם הסיבה שמערכת הבחירות (החלולה בעיקרה) מתמקדת, אם בכלל, בסוגיות של "ביטחון", של "מנהיגות חזקה" וכיו"ב סיסמאות. השמאל הציוני, ככל שהוא ממלא עדיין תפקיד כלשהו בהוויה הפוליטית הישראלית (לדעתי לא), נגרר אחרי הקואורדינטות שקבע הימין – זאת, משום שהוא לא לגמרי חולק עליהן. הרי השמאל הישראלי, כפי שהתגלה במלחמת עזה, אינו אלא ספח של התרבות הפוליטית המעוצבת ע"י המרכז-ימין".
 
 
 
3.     מה הפרספקטיבה הפוליטית שלך ביחס לבחירות וביחס למה שיתפתח בישראל (ומול הפלסטינים) בזמן הקרוב?
 
"כאמור, התחוללה תזוזה ימינה בשדה הפוליטי הישראלי בכללו, והיא זו שתקבע את ההתכוונות כלפי הפלסטינים. פיצולה של הפוליטיקה הפלסטינית בשלב הנוכחי – כשלעצמו תולדה של המדיניות הישראלית לאורך שנים – מפרנסת את התזוזה האמורה ימינה ומשעתקת את תפישת ה"אין פרטנר". עדיין לא ברור, אם ארה"ב בהנהגת אובמה מתכוונת לנקוט במדיניות חדשה במזרח-התיכון. מוקדם מדי לקבוע".
 
 
4.     על רקע הבחירות כיצד אתה רואה את מלחמת עזה 2009, את המשמעות לפריצתה ואת תוצאותיה ואולי אף את התולדות ממנה?
 
"איני בטוח שאני מבין את השאלה. את מלחמת עזה איני רואה על רקע הבחירות, אם כי אני סבור ששיקולי בחירות שיחקו תפקיד לא פעוט בהחלטה לקיימה, כלומר, בכוונה להפיק ממנה הון פוליטי. לדעתי, צריך לנתח את מלחמת עזה על רקע הפיאסקו של מלחמת לבנון השנייה (בעיני הישראלים), ובמבט רחב יותר – כנסיון להמשיך ולחבל באפשרות, ולו הזעירה, של הגעה להסכם עם הפלסטינים. המלחמה נגד חמאס הינה אידיאולוגית מעיקרה כל עוד לא נותנים בישראל את הדעת על חלקה של ישראל עצמה בעליית החמאס לשלטון בעזה".
 
 
5.     האם אפשר לומר כי האג'נדה המדינית, היינו שאלת הסכסוך היהודי-ערבי והמשך מצב האלימות בין הישראלים לפלסטינים, היא השאלה הקרדינאלית לא רק בבחירות אלו, אלא בשנים האחרונות, וגם אלו שיבואו, עד כמה שאפשר לצפות זאת היום?
 
"הסכסוך הישראלי-פלסטיני אכן היה ונותר לב לבו של הסכסוך המזרח-תיכוני בכללו. פתרונו של הסכסוך הפרטיקולארי עשוי לפתוח פרספקטיבות לשינוי מהותי בסכסוך הכולל. לפי תפישתי, ישראל לא תוכל לשרוד לאורך זמן ללא פתרון יסודי של הסכסוך שלה עם הפלסטינים – בפרספקטיבה היסטורית היא זקוקה לפתרון הסכסוך הזה כמו אוויר לנשימה".
 
 
6.     האם יש מקום (היום ב-2009) לאג'נדות פוליטיות נוספים פרט לזו המדינית (אשר נראה כי היא הקובעת את סדר היום הציבורי בישראל באופן משמעותי)? מה המשמעות בעיניך לאג'נדה חברתית, מעמדית, אקולוגית (או אחרת) מחוץ לשאלה המדינית שהיא יחסי ישראל עם פלסטינים בפרט ובמזרח התיכון – והאם יש קורלציה או זיקה ישירה בין התחומים?
 
"ודאי שיש מקום לטיפול מסיבי בכל הנושאים והתחומים שאתה מונה, מה גם שהם קשורים בקשר הדוק לסכסוך המדיני. אין, למשל, אפשרות לפתור את בעיית המים באזורנו מבלי שהדבר יושתת על שיתוף פעולה מסיבי בין כל הישויות הפוליטיות הנוגעות לדבר (די אם חושבים על העובדה שחלק לא מבוטל של מרבצי המים שישראל זקוקה להם נמצאים בטריטוריה הכבושה של הגדה). ומבחינה פנים-ישראלית, הרי לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין מה אפשר היה לעשות בכל תחומי החברה, הכלכלה והתרבות אלמלא היינו כפופים לאילוצי "הבעיה הביטחונית" והשלכותיה הרבות על תקציב המדינה, אך במידה לא פחותה גם על אפשרות היווצרותה של חברה אזרחית (הראויה לכינוי זה) בישראל".
 
 
7.     האם ההצבעה שלך לרשימה בבחירות 2009 היא שלמה, ואם לא מדוע?
 
"אין לי ספקות לגבי בחירתי בין האופציות הקיימות בישראל. אך בחירתי אינה שלמה משום שאיני מרוצה מכך שחד"ש זנחה במידה רבה את התפקיד החברתי-כלכלי ההיסטורי שלה, אך בעיקר איני מרוצה (בלשון המעטה) ממגמות הלאומיזציה שחלו בשנים האחרונות בקרב הציבור הערבי-ישראלי שבוחר בחד"ש. לאומנות ערבית מאוסה בעיניי לא פחות מלאומנות ישראלית-יהודית".
 
 
8.     מה מבחינתך היא עשייה פוליטית משמעותית, והאם הצבעה בבחירות (כל 2 וחצי שנים או 4 שנים) ממלאות את האג'נדה הפוליטית שלך? במובן זה האם תוכל להרחיב, מהי האג'נדה הפוליטית שלך וכיצד אתה רואה אותה מתממשת באופן הטוב, הראוי והאפקטיבי ביותר?
 
"דומני שכבר עניתי על עניין זה בכל התשובות הקודמות. באשר ל"משמעותיות" ול"אפקטיביות" של העשייה הפוליטית – אין לי ציפיות מופרזות ובוודאי לא אשליות. השאלה אינה, מהי עשייה פוליטית משמעותית, אלא באיזו מידה הסטרוקטורות הגדולות בתחום המדיני והחברתי מאפשרות עדיין תזוזה שאפשר לקרוא לה "משמעותית", כלומר, כזו שתגרום לשינויים מהותיים ("מן השורש"). מבחינה זו, אני די פסימי. אני עושה את מה שאני יודע לעשות מבלי שאהיה מונחה על-ידי תקווה נפעמת מדי שהשינוי המהותי בפתח".
 
 
9.     האם יש מקום היום לפרספקטיבות פוליטיות חדשות בנושא החברתי והמדיני (כמו שאלת פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני), פרוגרמות חברתיות, כלכליות ותרבויות חדשות?
 
"עניתי על כך כבר בתש
בותיי לשאלות 6 ו-8. יש מקום לפרוגרמות חברתיות, כלכליות ותרבותיות חדשות. איני בטוח שיש סיכוי להגשמתן בעתיד הנראה לעין".
 
 
10. האם יש מקום היום להקמת תנועה חברתית, רשימה פוליטית חדשה [באמת] בישראל ומה צריכה להיות הפלטפורמה הפוליטית (עקרונית ופרסונאלית) אשר תקדם את ישראל לעתיד אחר – באמת אחר! מר"צ השתעשעה ברעיון התנועה החדשה, וגם בחד"ש מדברים, דיבורים ריקים למדי על חד"ש חדשה ומיני חיזיונות בעלמא. האם יש מקום להקמה של תנועה / פלטפורמה / מפלגה פוליטית חדשה (היום, אחרי בחירות 2009), ואם כן איזו סוג מפלגת שמאל חדשה דרושה לישראל?
 
"לא, אין, לדעתי, מקום למסגרת חדשה כזו. היא רק תיצור פיצול בקרב מסגרות השמאל המעטות הקיימות. צריך לגרום למסגרות הקיימות להתארגן מחדש ולהשתנות בהתאם".
 
 
 
* משה צוקרמן מפרסם בימים אלו ספר נוסף בשפה הגרמנית. עוד על צוקרמן בבלוג זה, ראו ביקורתי על ספרו חפצון האדם, ודיווח על הרצאת מבוא על ההגות הניאו מרקסיסטית מבית מדרשה של "אסכולת פרנקפורט" (את ההרצאה שהתקיימה במכללה החברתית-כלכלית תוכלו לראות כאן) .

[התמונה היא מהרצאה במכון ליאו בק בירושלים, שם התקיים ערב על הגותו ויצירתו של ריכארד ואגנר במסגרת סדרת הרצאות על קומפוזיטורים יהודים-גרמנים].