על ערב ההשקה למטעם 14: אירוע שאומר אני חי וגם חורג מעבר למילה הכתובה – ברכות

 

אירוע ספרותי המכיל גם משמעות פוליטית לחומרים יפים שאינם יוצאים לאור כל יום שני וחמישי

 (חנות תולעת ספרים 12.6.2008) 
 

מטעם 14

חנה ארנדט על הרצל; בורחס בתרגום רמי סערי; סיפור מאת האמנית תמר גטר (פרסום ראשון); שירי אהבה אמריקאיים בתרגום שמעון זנדבנק.
עוד בגיליון – "חיים חשופים" מאת ג'ורג'ו אגמבן; יצחק לאור על שירתה של דליה רביקוביץ; שירים מאת סיגל בן-יאיר (פרסום ראשון), יעקב ביטון, דוד לוין, משורר עלום שם המכנה עצמו שמואל שוחט ורבים אחרים; מסה מאת אייל וייצמן על הגיאוגרפיה של הכיבוש; גבריאל פיטרברג על חנה ארנדט; פרוזה מאת זיאד ח'דאש, מיכל פאר, מירי שחם, פרסום ראשון לסיפור מאת תמר גטר ועוד רבים.

יציאתה לאור של חוברת חדשה של מטעם מלווה בערב השקה אליו מוזמנים העושים במלאכה, חברים ומוקירים. נדמה לי שהשתתפתי ברוב הערבים, ועשיתי זאת מתוך עניין ופרגון על קיומו של פרויקט ספרותי חשוב זה, כמו מתוך מניע פוליטי של קידום עשייה אינטלקטואלית אחרת שראוי לקדמה ולברכה. הערב הראשון של הוצאת מטעם 1 היה במועדון צוותא המיתולוגי, אחרים היו בבית ביאליק וכמובן בתולעת ספרים – חנות יחידה במינה הנותנת גג לספרים חדשים מתוך תועלת הדדית ומוך תמיכה בתרבות של ספרות ערה ופוליטית.
 
ערביי השקה לפרסומים חדשים הם אירועים מבורכים וגם חשובים מכמה טעמים. ראשית כמובן, כדי להכריז על קיום פעיל וסימון של המשכיות. ממשיך בקשר בלתי אמצעי עם העושים במלאכה לקהל הקוראים, המנויים (וכמובן הרוכשים). הוקרה והכרה על המאמץ הכרוך בהבאתם חומרים לידי הוצאה לאור, גם היא סיבה ראויה.
נדמה לי שישנו עוד טעם חשוב באירועי השקה. זהו המאמץ ליצור משהו חי ונושם. הוצאה של כתב עת הוא פרויקט קולקטיבי, התלוי במידה לא קטנה במינויים ובעבודה קשה של חברי מערכת מסורים, ולכן טבעי גם, שיהיה לכך תרגום קיומי (מהסוג המוכר של אירוע ציבורי התכנסותי, ברכות וחיוכים). ראשית משום שהוצאתה של חוברות חדשה כול 3 חודשים אינו דבר מובן מאליו – וגם אם אפשר להוציא חוברת חדשה של כתב העת ולהסתפק בזה, הרי שבמקרה של מטעם נדמה לי שהפרטנזיה הוא גדולה יותר, ובצדק!
 
טעם נוסף, וזו כבר הצעה לשדרוג המתכונת המקובלת של השקה וברכות. לטעמי, יש מקום לקיומו של דיאלוג והוספת נדבך נוסף שאינו קיים בפרסום עצמו. כאשר גרתי בברלין ביקרתי בערבים לרגל הוצאה לאור ספר חדש שהיו בהם ברכות, אך גם שיחה נינוחה עם המחברים בתנאי ישיבה נוחים (בדרך כלל ישיבה לא פרונטאלית) וזמן מספיק כדי להיכנס לעובי המושא. מקדמי העניין יכולים להזמין תגובות של אורחים מבחוץ, או אפילו מכותבי החוברת עצמה, לסיג ושיח על המסות, על הסיפורת ואפילו על השירה שיצאו לאוויר העולם. אפשר לדמיין מתכונת של כתב-עת חי בעל חיים ציבוריים של מעבר לפרסום עצמו. 
 
 

חנות תולעת ספרים לפני כשבוע הייתה מפוצצת בקהל רב ומעודד לראות כי ישנה הערכה מצד הקוראים.  אלא שאפשר לחשוב מחדש על אירועי השקה, כדי ליצור ולהעמיד מתכונות יצירתיות ומעורות מחשבה, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בחוברת יפה אשר מכילה כל כך הרבה טעמים לקרוא בה, ולהעמיק דיון ומחשבה  – תכנים שאינם יוצאים לאור כל יום שני וחמישי. 
 
 

הערב נפתח במספר מילים של עורך מטעם, איציק לאור, על שירה ופוליטיקה, על שירי חוצות מטעמו של הממסד (עיריית ת"א), ועל בית קפה אחד שהוציא את הפוליטיקה מחוץ לכוס הקפה שלו.
אחר-כך, דנה לובינסקי, ראג'אא נאטור וטל ניצן (בבחירה מוצלחת במיוחד) הקריאו משיריהם ואז שוחח יצחק לאור עם מיכל פאר אשר מפרסמת כבר את סיפוריה באופן קבוע באכסניה זו, והיתה גם שיחה מעט יותר זורמת עם הציירת תמר גטר אשר החלה לפרסם את הפרוזה שלה במטעם 14  ובחוברות הקרובות.

 

השיחה עם מיכל פאר היתה לחוצה לטעמי ולא זרמה לה בנינוחות. פאר מתבטאת במאמץ, והיא היתה מעט נבוכה מול השאלות הישירות של העורך שלה ומול קהל סקרן. היא סיפרה על חוויות ילדותה, על ארון הספרים עליה ישבה משך שעות ארוכות, מול אבא רב דמיון והשראה אשר כתיבתה נכתבת גם לאור דמותו רבת הנוכחות (אם הבנתי את זה נכון). לאור ביקש דיווח פחות פואטי וכאן נדמה לי השיחה לא התרוממה. חזרתי לקרוא את סיפורה של פאר. מצאתי בו מן תסריט לסרט, תיאורים מאוד דקדקניים ודיאלוגים, וגם שורות יפות כגון: "אני יתומה, אפשר לומר שהגעתי לכאן ישר מן המבול הגדול. תלוי איך אתה מסתכל על זה, כמובן. אם אתה מצד האבולוציה או מהצד השני". ואילו רק מספר מילים מהאלגיה ללילה קצר היפה של פאר. פרוזה הצופנת בחובה תיאורים פרטניים, תחביר לא תמיד קריא בקלות, ושפה המעוררת להמשיך ולקרוא. 
 
הייתי רוצה לשמוע עוד על המסה המעניינת של גבריאל פיטרברג על חנה ארנדט ("בת ציון המורדת"), ועל ארנדט מהזווית הישראלית. המסה החשובה של פיטרברג עוסקת ביחסה הלא יציב של חנה ארנדט לציונות וליהדות. ארנדט היא מהאינטלקטואליות המקוריות של המאה ה- 20 לצד הוגי אסכולת פרנקפורט רבת ההשראה. כותרת המשנה של ספרה על משפט אייכמן (אייכמן בירושלים), דו"ח על הבנאליות של הרוע, הפך למטבע שחוק בפי הדיוטות, אך ללא הבנה מעמיקה את אמירתה וטיעוניה הפולמוסיים של ארנדט. לעברית תורגם הספר כארבע עשורים אחרי פרסומו בארצות-הברית – עובדה מעוררת תמיהה בפני עצמה אשר ראוי לתת עליה את הדין – בבחינת היכן אנו חיים. ארנדט עסקה בעצמה בדמות היהודי כמנודה (שעיר-לעזאזל) תוך שהיא עצמה הפכה עבור יהודים (וציונים בפרט) לפרוטוטיפ פרדיגמטי של ה"מנודה" (ובלשונו של פיטרברג, בת ציון המורדת).
 
אחר מלחמת 48 רגע לפני נטישתה את הציונות ובעקבות טבח דיר יאסין כותבה ארנדט את המילים הנבואיות הבאות: "בית ששכני אינו מכיר בו או מכבד אותו – איננו בית", ובאותה רוח נבואית היא מוסיפה וכותבת, [מדינת ישראל תהיה] שונה למדי מן החלום שחלמה היהדות העולמית, הציונית והלא ציונית". באותו מאמר היא ממשיכה וטוענת כי, [נוצרת כאן מדינה] אשר יוצרת חברה חמושה ומכונסת בתוך עצמה", אשר תותיר את הערבים "לגולים ללא בית". עם סיומה של מלחמת 48 ביטאה ארנדט את החשש (שהתגלה גם כמוצדק) כי התרבות הפוליטית בישראל תעסוק ללא לאות באסטרטגיה צבאית וה"בעיה הערבית" תיהפך לנושא האמיתי היחידי (פוליטית ומוסרית) בו תהייה שקוע הפוליטיקה הישראלית.
 
פיטרברג מסיים את המסה שלו במכתב שכתבה האינטלקטואלית רבת הפנים לגרשום שלום: "הבעיה היא שאני עצמאית. כוונתי בכך, מצד אחד, שאינני שייכת לשום ארגון ותמיד מדברת משם עצמי בלבד, ומצד שני, שיש לי בטחון רב בחשיבה עצמית נוסח לסינג, ולדעתי, שום אידיאולוגיה, שום דעת-קהל ושום 'אמונות' לעולם לא יוכלו להיות לה תחליף".
 
בחוברת מטעם 14 עוד מאמר קצר של חנה ארנדט על תיאודור הרצל וחברה הקרוב של ארנדט, ברנאר לזר, באספקלייה של הציונות והיהדות, אשר מוסיף נדבך קטן בלבד לדמותה והגותה של הוגת דעות פורייה ויוצאת דופן זו, אשר ללא מטעם גם את המעט הזה, קרוב לוודאי לא היינו יודעים. אין בידי רשימה זו כדי לסקור את כל מה שחוברת זו מכילה, אלא להשאיר את זה בידו של הקורא/ת ולקוות שיקראו, וכמובן לצפות לחוברת מטעם 15 שכבר דווח באותו ערב כי נסגרה ותביא לעוד ערב השקה מעורר מחשבה, על מה שלא נוטים לחשוב במחוזותינו.
 
 

3 שנים ל"מטעם" ו- 12 גיליונות מצוינים הם סיבה טובה לבוא פירגון ולברך את העושים במלאכה

 

 

 
3 שנות עשייה אינטלקטואלית של כתב העת החשוב ביותר שיוצא היום בישראל הן סיבה טובה לחגיגה. 
  
מטעם מלא כל טוב: הרבה שירה, מסות פוליטיות שלא תוכלו לקרוא במקום אחר, תרגומים והקפדה על איכות וטעם טוב. אני מוצא טעם רב לפרגן לעושים במלאכה. 12 הגיליונות שיצאו לאור בעזרת עבודה קשה והתמדה אינם דבר מובן מאליו. ניראה ש"מטעם" עבר את תקופת הילדות הקשה ונכון לו עוד עתיד ועשייה אינטלקטואלית חשובה – וזוהי כבר סיבה טובה לחגיגה.

 

 "מטעם 12" עוד לא הפסיק להתקרר מבית הדפוס והגיליון הבא "מטעם 13", יראה אור במארס הקרוב; כ-2000 עמודים של תרבות טובה, 4 גיליונות בשנה, וכל 3 חודשים בדיוק יוצא מבית הדפוס גיליון חדש אינו דבר מובן מאליו.

 

היום! יום חמישי (17.01.2008) ב-8:30 בבית ביאליק אשר מארח את הכתב העת החשוב הזה, עליו כבר כתבתי כבר לא מעט – במציאות פוליטית קשה ושמאל על הקרשים מותר לפעמים לפרגן ואפילו לחגוג עם העושים במלאכה החשובה הזו. באירוע החוגג יום הולדת שלוש, יוקראו שירים וכן מעין סיכום ביניים למאמץ הגדול שהניב עד כה 12 גיליונות: כי בלי טיפוח תרבות רדיקאלית, הפותחת צוהר לעיון מחודש כמו ביקורת על הציונות, ואני לא מכיר מוסד תרבותי (שלא על טהרת הזהות הערבית-פלסטינית) שעושה דבר זה, גם אם באופן צנוע ומוגבל.  כי ללא פריחה של מחשבה שמאלית רדיקאלית אין לשמאל הישראלי (שלא לומר לישראלים כולם, בחבל ארץ זה) שום עתיד – וזהו כבר טעם טוב לקיומו של מטעם.

 

 

ברכות ובהצלחה!

 

                                          

                                            רשימה שלי על המסכמת 3 שנים ו-12 גיליונות של מטעמים בקרוב.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

"מטעם" בתולעת – תולעת ב"מטעם" – אירוע חגיגי לכבוד גיליון 12 של "מטעם"

 

 

 

 

 

מחר – יום חמישי ב-19:00 יתקיים אירוע חגיגי לכבוד הגיליון 12 של "מטעם".
 
פגישה עם הבמאי והמשורר דוד לוין ב"תולעת ספרים", כיכר רבין, ת"א

הזמנת חוברות ובירורים אחרים: admin@mitaam.co.il


http://www.mitaam.co.il/HEBM12.htm

 

 

 

כבר המלצתי על מטעם בו אני רואה את כתב העת החשוב, הטוב והמעניין ביותר שיוצא היום בישראל.

גם פירסמתי ראיון עם עורך כתב העת אשר אתם מאוד מוזמנים לקרוא.

 

כ-2000 עמודים של תרבות אחרת הם לא דבר שבעלמא, והם גם סיבה מספיק טובה להמליץ על כתב עת מצוין, למי שמוכן להרים את הראש מעל לתוצרים האינטלקטואלים הבינוניים המוכרים של עיתונות רדודה ודפי אינטרנט מיותרים – אפשר לחזור לדף הקשיח, ולהחזיק אותו ביד ולפתוח את הראש למקבץ של שירה, סיפורת, מאמרים מעוררי מחשבה כמו מאמרו של עמנואל ולרשטיין על יחסי ישראל-ארה"ב, וכן תרגומים אשר ללא מטעם כנראה שלא היו מתורגמים לעולם.

זוהי הפנייה החגיגית משהו מטעם העורך:

 

תל אביב, דצמבר 2007
 
שלום למנויי מִטַּעַם
 
לא הקדמנו מאמרי מערכת לגיליונות בשלוש השנים הללו, שאנחנו מסיימים עם מִטַּעַם 12. גם מכתב זה איננו מאמר מערכת. אלא מכתב תודה ובקשה. תודה, כי אלמלא נאמנותכם, לא היינו מחזיקים מעמד, לא היינו עוקפים את סחר הספרים, ההופך משנה לשנה לקשה יותר, כמעט מונופוליסטי; אלמלא נאמנותכם, לא היינו שורדים את מדיניות העיתונים לא לסקר יותר את מִטַּעַם ("כבר כתבו עליכם מספיק", אומרים לנו; כאילו כתב-עת שענייניו ההתרחשות המתמדת של הספרות והמחשבה, דינו לצאת לאור, לזכות בסקירה, ולהיעלם משום שדין כתבי העת להיעלם).
 
ביקשנו מכם – ואנחנו מבקשים גם להבא – אשראי לארבע חוברות מראש. רק כך נצליח לעשות את מה שטרם קרה בשוק הספרים של ישראל: כתב עת עצמאי, רדיקלי, בלי הוצאת ספרים, או פטרון פוליטי, או כלכלי, כמעט בלי תמיכה ציבורית, ובכל זאת רואה אור באופן קבוע ומדויק. 2000 עמודים בשלוש שנים.
 
פרסומת מסיבית בעיתונות – יקרה מדי. (מודעה אחת בעיתון עולה יותר מהפקה של חוברת). גם דיווּר המוני הוא מעבר לכוחנו. אילו רק יכולתם להיות שליחים (לא מטיפים ולא מיסיונרים), שליחים של רצון טוב, לרכוש מנוי כמתנת יום הולדת, להמליץ לחברים על עשיית מנוי, ואולי רק להפנות אותנו למנויים פוטנציאליים, כי אז היינו מתרחבים עוד יותר, ומבטיחים את קיומנו.
 
מִטַּעַם 13 כבר קרם עור וגידים וגם חלק גדול ממִטַּעַם 14 כבר מוכן. אנחנו לא מפסיקים. בואו איתנו. מתלווה לגיליון שלפניכם נימה חגיגית. בעזרתכם, הצלחנו.
 
תודה
יצחק לאור

 

 

חשוב שהפרויקט החשוב הזה ימשיך להתקיים וימשיך לגרות את המחשבה שלנו ולעורר מחשבות ורעיונות חדשים. 

 

אז קדימה הרימו טלפון ותנו את האשראי שלכם!!

 

 

 

מִטַּעַם מציין שלוש שנות חיים בחוברת מגוונת ומרובת משתתפים. שמעון זנדבנק לא אהב את "אוסטרליץ", והוא משווה את הרומן החדש מאת זבאלד ליצירותיהם של קפקא ובקט.

עמנואל ולרשטיין, הסוציולוג הנודע מאוניברסיטת ייל, נענה לפניית מִטַּעַם ובחר לכתוב על סופו הקרב של הקשר ישראל-ארה"ב.

גיש עמית גילה את המסמכים על גריסת הספריות הפלסטיניות אחרי קום המדינה; דורון ליבנה מ"בצלאל" כתב על תפיסת הלשון המהפכנית של ר' נחמן מברסלב (כן!) כמפתח לקריאת מושגי האמנות של פיקסו. עודד וולקשטיין קורא בנובלה ה"דוב" מאת פוקנר, בעזרת לאקאן; חנה ש. קולר משרטטת את חיי משפחתה, סביב אמה, תופרת פשוטה, ניצולת שואה.

 

הפרוזה כוללת, בין השאר, סיפור מאת יעל נאמן, רשימה מאת הסופרת הפלסטינית עדניה שבלי, סיפורו הראשון של במאי הקולנוע הגרמני, ריינר ורנר פסבינדר (בתרגום יצחק לאור), וסיפור מאת דייב אגרס האמריקאי.

מִטַּעַם 12 ממשיך לפרסם, כבכל גיליון, פנים חדשות, והפעם אורית וקסלר, יורם נסלבסקי ואוֹרי שוורץ. בין המשוררים, שמִטַּעַם ממשיך לפרסם את מיטבם – יעקב ביטון, חדוה הרכבי, הילה להב, דוד לוין, נועם שדות ורבים אחרים; פנים חדשות – שיריה הנועזים של לורן מילק; תרגומים משל פאיז אלסרסאוי, הכותב בעזה על ההווה, ונורברט לָנגֶה, משורר גרמני צעיר, הכותב על העבר.

 

      תוכן הגליון:

יעקב ביטון
עדניה שבלי
נועם שדות
יעל נאמן
גליה אבן-חן
אודי לזר
יורם נסלבסקי
לורן מילק
דייב אגרס
חדוה הרכבי
גיש עמית
הילה להב
נוית בראל
אוֹרי שוורץ
פאיז אלסרסאוי
איתן קלינסקי
יעקב-שי שביט
שמעון זנדבנק
נורברט לָנגֶה
כרמית רוזן
עמנואל ולרשטיין
א. ברק
ריינר ורנר פסבינדר
דוד לוין
אורית וקסלר
נמרוד בר-עם
חנה ש. קולר
שבתאי מג'ר
נועה חזן
רון בן טובים
עידן אלמוג
יודית שחר
דורון ליבנה
עודד וולקשטיין

כִּבְשָׂה, שֶׂה וגדיים (שירים)
מחוץ לזמן (רשימה) מערבית גיא רון-גלבע
עוזב (שיר)
מַחְלקת הלֶקְטוֹריוֹת שלנו (סיפור)
תשעה שירים
האויב (שיר)
לעיני השמש הזאת (סיפור)
קיפוד ושלושה אחרים (שירים)
"מה פירוש כשהמון" (סיפור), מאנגלית רואי וולמן
שני שירים
גריסת הספריות של פלסטין (מסה)
בהכרה (שיר)
חמישה שירים
ארכיטקטורה (סיפור)
מחסומים (שיר), מערבית גיא רון-גלבע
מחסום חוורה (שיר)
שלושה שירים
על "אוסטרליץ" לזבאלד (מסה)
תשעה שירים, מגרמנית ליאורה בינג-היידקר
התפשטו (שיר)
ארה"ב-ישראל: הפירוד קרב (מסה) מאנגלית עודד וולקשטיין
ששה שירים
הדרך חזרה (סיפור), מגרמנית יצחק לאור
שלושה-עשר שירים מאדינבורו
הסיפור על האיש שחלומותיו התגשמו (סיפור)
לועגים ימים (שיר)
"רק לא לדרוך על פנים" (ביוגרפיה)
שלושה שירים
תמונות (רשימה)
א-ב של שירה (שירים)
אלוהי הג'וקים (סיפור)
ארבעה שירים
לשון, פיקסו ור' נחמן מברסלב (מסה)
על "הדוב" של פוקנר (מסה)

 

 

מתוך אתר טקסט

 

  
  
 
 

בגיליונות הקרובים שך מטעם יופיעו תרגומים של שמעון זנדבנק והלית ישורון מעיבודיהם של ברטולט ברכט וז'אן אנואי ל"אנטיגונה" מאת סופוקלס: אלן באדיו "הפוליטיקה כהליך של אמת"; ג'ורג'ו אגמבן על הגוף העירום; פול וקסלרעל מוצא העברית מהיידיש ומוצא היידיש מהסלווית; אליאס ח'ורי על חיפה של גסאן כנפאני ואמיל חביבי; יצחק לאור על חנוך לוין והזוועה מול הדרמה היוונית; איתמר מאן על ישראל ומושג הפליט לפי חנה ארנדט ואגמבן, גדעון עשת על תפקידם של פקידי האוצר בניהול הכלכלה; מישל פוקו על פרויד, ניטשה ומרקס; אילן פפה על טיהורן האתני של הערים המעורבות ב-1948; זיגמונד פרויד על עקרון העונג; אלינה קורן על ה"הסתננות" והחוק הפלילי; עודד שכטר על פרשנות ביאליק ועל העברית ועוד.

 

 

בקרוב גם אפרסם רשימת ביקורת על מאמרו המעניין של עמנואל ולרשטיין על יחסי ישראל-ארה"ב שהופיע במטעם 12 – יש דברים שלא נוכל לקרוא בעיתון של מחר! 

 

כדי לקרוא היום!

 

 

מטעם 12 הוא הזדמנות לעשות מנוי – בתרבות אלטרנטיבית צריך לתמוך (מכתב מטעם העורך)

הופיע "מטַעם" 12

שמעון זנדבנק משווה את "אוסטרליץ" מאת זבאלד ליצירותיהם של קפקא ובקט; עמנואל ולרשטיין, הסוציולוג הנודע מאוניברסיטת ייל, נענה לפניית "מטעם", ובחר לנתח את סופו הקרב של הקשר ישראל-ארה"ב; גיש עמית גילה את המסמכים על גריסת הספריות הפלסטיניות; דורון ליבנה מ"בצלאל" כתב על תפיסת הלשון המהפכנית של ר' נחמן מברסלב (כן!) כמפתח לקריאת מושגי האמנות של פיקסו; עודד וולקשטיין קורא בנובלה ה"דוב" מאת פוקנר, בעזרת ז'אק לאקאן; חנה ש. קולר משרטטת את חיי משפחתה, סביב אמה, תופרת פשוטה, ניצולת שואה. הפרוזה ב"מטעם" 12 כוללת, בין השאר, סיפור מאת יעל נאמן, רשימה מאת הסופרת הפלסטינית עדניה שבלי, סיפורו הראשון של במאי הקולנוע הגרמני, ריינר ורנר פסבינדר (בתרגום יצחק לאור) ועוד פרוזה, מקורית ומתורגמת, וכמובן שירה.

 

 

כבר המלצתי על מטעם בו אני רואה את כתב העת החשוב וטוב ביותר שיוצא היום בישראל. גם פירסמתי ראיון עם עורך כתב העת, אשר אתם מאוד מוזמנים לקרוא.

מטעם 12 יצא לאור וההשקה ב-13 לחודש כרגיל בחנות של תולעת ספרים. אירוע חגיגי לכבוד הגיליון החדש – ובמרכזו פגישה עם הבמאי והמשורר דוד לוין.

שוב, בתולעת ספרים, כיכר רבין, ת"א, יום ה', 13.12.2007, בשעה 19:00.

כ-2000 עמודים של תרבות אחרת הם סיבה מספיק טובה להמליץ על כתב עת מצוין, למי שמוכן להרים את הראש מעל לתוצרים האינטלקטואלים הבינוניים המוכרים של עיתונות רדודה ודפי אינטרנט מיותרים – אפשר לחזור לדף הקשיח, ולהחזיק אותו ביד ולפתוח את הראש למקבץ של שירה, סיפורת, מאמרים מעוררי מחשבה כמו מאמרו של עמנואל ולרשטיין על יחסי ישראל-ארה"ב, וכן תרגומים אשר ללא מטעם כנראה שלא היו מתורגמים לעולם.

 

יש תקווה שהפרוייקט החשוב הזה ימשיך לפתוח לנו את הראש למחשבות ורעיונות חדשים.  אז קדימה הרמו טלפון ותנו אשראי!!!

 

זוהי פנייה נרגשת וחגיגית משהו מטעם העורך:

 

תל אביב, דצמבר 2007
 
שלום למנויי מִטַּעַם
 
לא הקדמנו מאמרי מערכת לגיליונות בשלוש השנים הללו, שאנחנו מסיימים עם מִטַּעַם 12. גם מכתב זה איננו מאמר מערכת. אלא מכתב תודה ובקשה. תודה, כי אלמלא נאמנותכם, לא היינו מחזיקים מעמד, לא היינו עוקפים את סחר הספרים, ההופך משנה לשנה לקשה יותר, כמעט מונופוליסטי; אלמלא נאמנותכם, לא היינו שורדים את מדיניות העיתונים לא לסקר יותר את מִטַּעַם ("כבר כתבו עליכם מספיק", אומרים לנו; כאילו כתב-עת שענייניו ההתרחשות המתמדת של הספרות והמחשבה, דינו לצאת לאור, לזכות בסקירה, ולהיעלם משום שדין כתבי העת להיעלם).
 
ביקשנו מכם – ואנחנו מבקשים גם להבא – אשראי לארבע חוברות מראש. רק כך נצליח לעשות את מה שטרם קרה בשוק הספרים של ישראל: כתב עת עצמאי, רדיקלי, בלי הוצאת ספרים, או פטרון פוליטי, או כלכלי, כמעט בלי תמיכה ציבורית, ובכל זאת רואה אור באופן קבוע ומדויק. 2000 עמודים בשלוש שנים.
 
פרסומת מסיבית בעיתונות – יקרה מדי. (מודעה אחת בעיתון עולה יותר מהפקה של חוברת). גם דיווּר המוני הוא מעבר לכוחנו. אילו רק יכולתם להיות שליחים (לא מטיפים ולא מיסיונרים), שליחים של רצון טוב, לרכוש מנוי כמתנת יום הולדת, להמליץ לחברים על עשיית מנוי, ואולי רק להפנות אותנו למנויים פוטנציאליים, כי אז היינו מתרחבים עוד יותר, ומבטיחים את קיומנו.
 
מִטַּעַם 13 כבר קרם עור וגידים וגם חלק גדול ממִטַּעַם 14 כבר מוכן. אנחנו לא מפסיקים. בואו איתנו. מתלווה לגיליון שלפניכם נימה חגיגית. בעזרתכם, הצלחנו.
 
תודה
יצחק לאור

 

 

 
  
  
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בגיליונות הקרובים תרגומים של שמעון זנדבנק והלית ישורון מעיבודיהם של ברטולט ברכט וז'אן אנואי ל"אנטיגונה" מאת סופוקלס: אלן באדיו "הפוליטיקה כהליך של אמת"; ג'ורג'ו אגמבן על הגוף העירום; פול וקסלרעל מוצא העברית מהיידיש ומוצא היידיש מהסלווית; אליאס ח'ורי על חיפה של גסאן כנפאני ואמיל חביבי; יצחק לאור על חנוך לוין והזוועה מול הדרמה היוונית; איתמר מאן על ישראל ומושג הפליט לפי חנה ארנדט ואגמבן, גדעון עשת על תפקידם של פקידי האוצר בניהול הכלכלה; מישל פוקו על פרויד, ניטשה ומרקס; אילן פפה על טיהורן האתני של הערים המעורבות ב-1948; זיגמונד פרויד על עקרון העונג; אלינה קורן על ה"הסתננות" והחוק הפלילי; עודד שכטר על פרשנות ביאליק ועל העברית ועוד.

 

 

אירוע חגיגי לכבוד הגיליון החדש.

 

פגישה עם הבמאי והמשורר דוד לוין ב"תולעת ספרים", כיכר רבין, ת"א, יום ה', 13.12.2007, 19:00

טלפון לבירורים והזמנות: 6371242 – 050

 הזמנת חוברות ובירורים אחרים: admin@mitaam.co.il

http://www.mitaam.co.il/HEBM12.htm

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שיחה עם יצחק לאור על "מטעם" – מטעמי פירגון בזכות כתב עת מצויין ופרוייקט חשוב!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ערב השקה (מאוחרת) לגיליון 11 של "מטעם"

 

ערב השקה של מטעם 11 בחנות הספרים תולעת ספרים: יום א', 4 לנובמבר, 19:00.
 
שירן בק ידבר על תרגומו ל"קונטרפונקט" מאת מחמוד דרוויש ועל אדוארד סעיד יצחק

לאור ישוחח עם איתן בלום על "הקשר הגרמני" בתרבות העברית

חיים דעואל לוסקי – על ז'אן איפוליט קורא פרויד

     

    יהיו שם קריאת שירה ופרוזה מגיליון 11 של מטעם.
     

    את איציק לאור אני מכיר הרבה שנים. הרבה שנים לא היתה זו הכרות קרובה אבל תמיד היתה שם תחושה של אחוות מאבקים משותפים – הפגנות של יש גבול, די לכיבוש והאחד במאי הפגישו אותנו בכיכרות העיר.

    היום אני מלמד את בנו יוסף נגינה על פסנתר ואנחנו "מתקשרים" בעיקר דרך יוסף – באמצעות חליל הקסם, מוזיקה למקלדת של באך, חומר פדגוגי של אוסקר פיטרסון ומוזיקת רגטיים של סקוט ג'ופלין.
     
    אני זוכר שלפני הרבה שנים הזמנתי אותו למפגש פעילים של חברי קמפו"ס (תא שמאל סטודנטיאלי יהודי-ערבי) באוניברסיטת ת"א  – לאור היה אחד ממקימיו, ומקור לגאווה. אני גם זוכר את איציק בהרצאה מאלפת על אקטונה של פאזוליני בסינמטק התל אביבי (הפסיון של פרולטריון על-פי פאזוליני), ואחר כך בשיעור שהוקדש לבמאי האיטלקי שהתקיים בחוג לקולנוע לפני הרבה מאוד שנים.

    לאור פרסם ספרי שירה, שני רומנים, שני ספרי ביקורת פוליטית וספרותית. הוא כותב מאמרי ביקורת ופובליציסטיקה בעיתון הארץ, בו עבד קבע שנים רבות כעורך, ופרסם אינספור מאמרי ביקורת על ספרות, תיאטרון, תרבות ופוליטיקה.

     

    היום הוא עורך את מטעם, אשר מציין 11 גיליונות ושנתיים וחצי (עם "ילדים צעירים" נוהגים להחשיב גם את חצי השנה) של קיום בסביבה תרבותית טעונת טיפוח.

    על כתב העת מטעם ראוי לכתוב יותר. ישנם הרבה טעמים מדוע לכתוב על כתב העת הזה.

    אומר את דעתי בקיצור: זהו כתב העת המאתגר, המעניין וגם החשוב ביותר שיוצא היום בישראל. העובדה שאינטלקטואל כמוהו לא מצא את מקומו באקדמיה היא רווח שלנו, ועובדה שמעידה יותר על מצב האקדמיה בישראל ופחות על לאור.

     

    אני מאחל למטעם כנפיים גדולות ועתיד רב השראה, ויותר ויותר מנויים – כי בלי רכישת מנוי כתב העת הזה פשוט לא ישרוד – וזה בלי קשר לכך שמקומו צריך להיות גם בין "דפי" האינטרנט – אבל זה לשיחה אחרת.

     

     

     

     

     

     

    הפעם אסתפק בשיחת איי-מייל קצרה שערכתי איתו לקראת ערב השקה (מאוחרת יש לומר) של מטעם 11

     

     

     

    עבר

    אנא הסבר את שמו של כתב העת (מה היא מחשבה רדיקאלית עבורך?).   

    בישראל – היום, נראה שגם בשנים הבאות – כל חשיבה שמצליחה לפרק את הפנטזיה של הלאומיות נראית לי רדיקאלית, כלומר אני מתייחס כאן למסות. אשר לספרות היפה, עניין זה פשוט עוד יותר, שירה, פרוזה שאינן נכנעות לתשפוכת החנופה לאגו של הקורא/ת נראות לי רדיקאליות. יוצא מזה, ש"מטעם", כולל השם המרגיז, אמור לבטל את הנחת של הקריאה.
     
     
    מה הן הסיבות והנסיבות שעמותת "השכמה", ואתה כעורך מטעם החליטו להתחיל בפרויקט הזה?  
     
    האמת, שהחלטתי על זה בדיוק בשבוע שנעמי שמר הלכה לעולמה. כשראיתי איזו רגרסיה עברה הקהילה האינטלקטואלית, מאז כתב דן מירון את המסה שלו על המוסיקה שלה (אגרא: אלמנך לדברי ספרות ואמנות 1 (תשמ"ה 1984) ועד 2004, כאשר אנשים יצאו מגדרם ללטף את האגו הלאומי בעזרת שירי הילדים שלה (ואם לצטט את ענת מטר במאמרה ב"מטעם" 10 – כל שיריה של נעמי שמר הם שירי ילדים), פניתי לקבוצה של צעירים ויצאנו לדרך.
     
     
    עם אלו בעיות מטעם מתמודד בימים אלו?  

    אנחנו זקוקים למנויים. שיטת המנויים היא השיטה היחידה המבטיחה לנו קיום שאינו תלוי במערכת התיווך החומרית (הפצה, חנויות, רשתות) ו"סימבולית" (עיתונות; לא כותבים יותר עלינו וזה היה די צפוי, מפתיע כמה זמן הצלחנו לעורר עניין עיתונאי כ"משהו חדש", [הרי מה שאינו חדש אינו מעניין את יצרני תרבות ההמון]).
     

    האם אתה מוכן לתאר את התהליך שמטעם עבר בשנתיים וחצי האחרונות ו-11 גיליונות מבחינת אוריינטציה רעיונות, פוליטית ואסתטית. 


    השינוי העיקרי הוא שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו להיות בררנים יותר ולכן גם נאלצים לדחות יותר כותבים, משום שאין לנו מקום לכל הדברים היפים שמגיעים אלינו.
     

    כיצד פועלת מערכת מטעם והאם בעבודה על כתב העת קיימת פרקטיקה דמוקרטית?  

    המערכת עובדת דרך האינטרנט וטלפונים. דמוקרטיה היא בעצם דמוקרטיה של השתתפות. העורך הוא הקובע, משום שהוא חתום על החוברת. החברים האחרים מסתייגים, פוסלים כשיש מה לפסול, מדי פעם, ובעיקר משפיעים כאשר הם רוצים להשתתף בפעילות. 
     
    מה מאיים על עתיד כתב העת?  
     
    התלות הכספית בממסד.
     
    האם המקום שמטעם קיבל בשיח האינטלקטואלי בישראל, ענה על צפיותיך כעורך?  

    הופתעתי מהיכולת לשרוד ולהיות חשובים. התאכזבתי מרה מהמיליה ה"שמאל-אקדמי", מיליה שלא חותם על מנוי, אם לא נותנים לו חוברת בחינם. אגב, אנחנו לא נותנים חוברות בחינם. יש משהו בתרבות החינם הזאת שמעניינת אותי כמושא התבוננות. ולא רק זה, אלא גם "אני לא עושה מנוי". איזו אשת שמאל לא-ענייה בכלל אמרה לי יום אחד "אני נגד מנויים באופן עקרוני". זה מעניין אותי. ה"באופן עקרוני" הזה. כלומר, רק בשמאל תמצא עקרונות אפילו ביחס לקמצנות או לאגו קשיח.

    הווה: אחרי שנתיים וחצי ו-11 גיליונות של מטעם

    רבים לא קראו את כל הגיליונות של מטעם ואת כל החומר הרב שבהם. אולי זו הזדמנות, ואפילו במשפט או שניים, לתת חשיפה של העורך למאמרים שהופיעו ב-11 הגיליונות האחרונים?

      
    קל מאוד: בחוברת הקרובה, שתראה אור בתחילת דצמבר יהיה תוכן יפה ומפורט של כל החוברות ובינתיים כדאי פשוט להיכנס לעמוד הבית שלנו: http://www.mitaam.co.il/default.htm 
     

    אלו כותבים שלא פרסמו עדיין במטעם תרצה למצוא באכסניית מטעם?  
     
    את כל מי שטוב, בלי הבדל אם הוא "מפורסם" או איננו "מפורסם". אם יש לו קרדיט אקדמי ואם אין לו, ובלבד שמשהו בוער בו.
     

    עם אלו שיקולים מתמודדים במערכת כתב העת, כאשר שוקלים אם לפרסם מאמר במטעם?  

    אם הוא טוב ובעיקר אם באמת אין לו זירה אחרת שבה הוא יכול להתפרסם. 
     

    מהו היחס בעיניך בין כתיבה אקדמית וכתיבה מסאית  – לא אקדמית במובהק   – שמערכת כתב העת צריכה לקחת בחשבון בבואה לשקול אם להכניס מאמר או לא? אולי אין הבדל בין כתיבה אקדמית לכתיבה המשוחררת מהמודל של כתיבה אקדמית.  

    תראה, רוב הכתיבה האקדמית היא אשפה עטופה בהערות שוליים שקוראים אותה הסטודנטים של המרצה, ומגיהי בית ההוצאה באוטרכט, אוקספורד או תל אביב. גם כמה ידידים של המרצה קוראים ומקבלים תודות בהערת השוליים הראשונה. זו תעשייה מגוחכת שטונות של נייר ויערות גשם מתבזבזים עליה. מעט מאמרים אקדמיים ראויים לשימור (ואותם אנחנו שמחים להדפיס). אבל המסה שאנחנו מחפשים היא מסה פוליטית, כלומר לא מתיפייפת בתרבותנות, בהתעטפות באצטלה של תרבותיות, אלא אומרת משהו, טוענת טענה, מנמקת. עכשיו, זה צד חלש בחיים האינטלקטואליים שלנו. ואני חושב שהצלחנו לשפר קצת את הרמה.

      

    עתיד

    אלו מחשבות יש לך על עתיד הפרויקט?

    אני חושב על אתר אינטרנט שיחליף לאט-לאט את כתב העת, ובמקביל גם על אתר אינטרנט שיהיה מיועד להתמודדות ביקורתית מיידית, עם תרבות אמנות ופוליטיקה. ביקורת סרטים, תיאטרון, ספרים, ועניני היום. הצעתי את זה כבר לשני צעירים והם השתפנו ברגע האחרון. זה קשה. זה דורש הרבה מאמץ, אבל המאמץ הזה כדאי, משום שהשסע הנורא ביותר של השמאל הישראלי הוא העדר גמור של תרבות-משלו, לא זו התלויה בתרבות הציונית מסביב. 
                                                                                                          

     

     

     

    היום בתרבות ספרים של הארץ מפורסם מאמר של לאור על ספרה של ינינה אלטמן הוורד הלבן (הוצאת פרדס, 2007), על קבוצת הוורד הלבן אשר חבריה התארגנו בחשאי כדי לפעול נגד המשטר הנאצי מאז קיץ 1941 ועד להוצאתם להורג בסוף החורף של 1943.
    לאור מסיים את מאמרו במשפט המופיע בכרוז של קבוצת ההתנגדות האנטי-נאצית, אשר מתאים לי גם לסיים רשימה זו.

     

    "תמוך בתנועת ההתנגדות, הפץ את הכרוזים". 

     

     

     

     

     

    מטעם גיליון 11

     

    הרהורים על חקר ההיסטוריה
    טניה (שירים)
    ואדי ונציה (סיפור)
    קונטרפונקט (פואמה), מערבית שירן בק
    שישה שירים
    שביל המים השחור (סיפור)
    אחד-עשר שירים
    על שירת יאיר הורביץ (מסה)
    ארבעה שירים, מאנגלית שירה סתו
    כשאהיה בן שלושים (שירים)
    שמלה כחולה (סיפור)
    אחד-עשר שירים
    החתול (סיפור)
    למקורותיה הגרמניים של התרבות העברית (מסה)
    השואה היא שלנו (של כל הלא-מוסלמים) (מסה)
    חמישה שירים
    פלסטיק (סיפור), מאנגלית לבנה ליטני
    בסירה הצרה (שיר)
    שלושה שירים
    אגדה מרוקאית (סיפור)
    ראנא, אילו ידעת (פואמה)
    האלפון שלי (יומן)
    שני שירים
    קורבן (סיפור)
    חמישה שירים
    השלילה מאת פרויד (מסה), מגרמנית דנית דותן
    על ההכחשה (מסה), מצרפתית עילי ראונר

     

    [ובהתאמה]

     

    יצחק לאור
    אהרן שבתאי
    סיגל נאור פרלמן
    מחמוד דרוויש
    הילה להב
    מיכל פאר
    דוד לוין
    סיגל נאור פרלמן
    שרון אולדס
    נועם שדות
    מירי שחם
    יונתן הירשפלד
    לילך גליל
    איתן בלום
    יצחק לאור
    יעקב ביטון
    לוק סנטה
    טל ניצן
    ליאור גרנות
    רחל פרץ
    חדוה הרכבי
    גילי בן אוזיליו
    ורד ריבקין
    אביגיל גרץ
    אלי אליהו
    זיגמונד פרויד
    ז'אן איפוליט