Die Dreigroschenoper Theater Josefstadt

Die Dreigroschenoper Theater Josefstadt


Theater in der Josefstadt
28 Dec. 2023

Bertolt Brecht
Die Dreigroschenoper

Ein Stück mit Musik in einem Vorspiel und acht Bildern nach John Gays "The Beggar's Opera" von Bertolt Brecht (Text) und Kurt Weill (Musik) unter Mitarbeit von Elisabeth Hauptmann

ca. 2 Stunden, 50 Minuten (Pause nach ca. 105 Minuten
שעתיים וכ 40 דקות בתיאטרון יוזפטטטיאטר בוינה

אופרה בגרוש זו אחת היצירות הקלאסיות של העידן המודרני. משהו בין קברט פוליטי. תיאטרון פוליטי. אופרה פוליטית של ואולי קרקס פוליטי.
ברטולד ברכט וקורט וייל כתבו את היצירה לפני מלחמת העולם השניה אחרי הזוועה הגדולה של מלחמת העולם הראשונה. היצירה הזאת לא עלתה לבמה מהר היא נשארה בארכיון וכמובן שהיא צונזרה בתקופת הנציונאל סוציאליזם. אבל היא גם הפכה להיות צון ברזל של התרבות המערבית כולה ושל התרבות הפוליטית של השמאל הרדיקלי. ברכט וויל ולהפקה של תיאטרון הויינאי הנפלא הזה.

התיאטרון של יוזפשטט באיזור השלישי בווינה היא שוקק חיים והתרבות והמופע התיאטרוני בו הם חלק אינטגרלי מחיי המוזיקה של וינה.

ברטולד ברכט וקורט וויל כתבו את היצירה הגדולה הזאת כסוג של קברט פוליטי עם מסרים חתרניים מסרים רדיקלים בשרים מהפכניים כדי לעורר את ההמונים כדי להביא לידי פוליטיזציה של המרקם הפוליטי של בין שתי המלחמות בגרמניה של רפובליקת ויימאר הם כתבו את היצירה הזאת כסוג של ראקציה לאופרה הדומיננטית שהייתה קיימת במסורת האופרה הבורגנית של המאה ה-19 הם לקחו את סוג האופרה הקבצנים של אנגליה של המאה ה-16 וה-17 והפכו אותה למשהו רלוונטי לקיום שלהם אז ולפעילות האסתטית אומנותית תיאטרלית של גרמניה וברלין של סוף שנות ה-20 של המאה ה-20.

ברכט וקורט וויל הם שתי דמויות מופתיות שעשו רבות למוזיקה ולתיאטרון ברמת התיאוריה והפקסיס. ברכט עצמו הוא תיאורטיקן של תיאטרון ואיש רב פעילות כתיבה ויצירת תיאטרון בברלין של הברלינאר אנסמבל. וייל, בסופו של דבר סיים את חייו בברודווי כפליט פוליטי הוא בעצמו יצר מוזיקה גם לסרטים וגם תיאטרון. וכמובן למוזיקה קלאסית ולאופרות ולבמה. עבורי האופרה שהיא כמובן לא אופרה, היא מוסר ומסר לפוליטיקה אחרת. המשפט האלמותי שאומר מקי סכינאי, "מה זה לשדוד בנק מול מיסודו של בנק" הוא משפט מופתי בעצמו. משפט שאני חתום עליו לא פחות מאשר ברטולד ברכט, בזמנים הקשים של סוף שנות ה-30 של המאה ה-20. גם משפט אלמותי אחר שאומר "קודם כל הרעב ואחר כך המורל", היינו מורל במובנו מצפון וכמוסר. הכוונה של משפט זה משפט זה הוא בדיוק מהות המרקסיזם כפי שברכט ווויל צידדו בו – קודם העולם המטריאלי תחילה, הינו קודם כל צרכי הקיום הבסיסיים. זה בדיוק מה שניסו ליצור שני היוצרים הגדולים האלה להביא לעולם והיום אין מסר אחר שכל כך רלוונטי לחיים שלנו כל כך רלוונטי למציאות הטרגית שמתרחשת בישראל פלסטין. כל מילה נוספת מיותרת. בקיצור לכו על זה האופרה בגרוש חייה ובועטת.

את זה גם ידעו בהזמנם פרטול ברכט וקורט כאשר הם יצרו את היצירה הנפלאה הזאת לפני כ 100 שנה. בהרכב הנוכחי הרברט פטינגר ומריה ביל כבני הזוג Peachum כל מרכיב היה במקומו. וכך אחרי שעתיים ו-50 דקות אתה רק רוצה עוד. 

הודות לעיצוב הבמה של הרברט שפר ואסיליס טריאנטפילופולוס, שהרכיב מסלולים משופעים אלכסונים מאוד מנימליסטיים תרמו לדינמיות גדולה מבלי לגרום לשחקנים להיראות נמהרים ולחוצים מדי.

מריה ביל הייתה עמוד השדרה הווקאלי של הערב בקאמבק הבימתי שלה, מה שהיא הצליחה להוכיח כבר בהתחלה כשהחלה עם "Moritat von Mackie Messer" .

לפני שהתגלתה כאשתו העליזה של המאפיוז המתחנן פיצ'ום. סווינת'ה גרסטהופר מגלמת את בתו של פיצ'ום כחוצפת בטוחה בעצמה, מרדנית, שבמצוקה שלאחר מכן הופכת לאשת עסקים קשוחה. קלאודיוס פון שטולצמן מציג את פילו כ"ג'וקר" שמאזן בין טירוף להומור, עם שיער ארוך, פנים צבועות לבנים ושפתיים אדומות, ועבורו אפילו איום ההוצאה להורג הוא עדיין משחק שאפשר לשחק בו רק עם טריקים מגעילים לנצח. העובדה שהנשים כאן אינן קורבנות תמימים, אלא בסופו של דבר מתאגדות נגד הגבר הבוגד, מתגלה כאשר פולי ובתו של השוטר לוסי נפגשות. פולה נוקר מבצעת את האחרון בהופעת הבכורה שלה ביוספשטאט בהיסטריה יבשה. תלמידת בית הספר הלא בולטת – אך לפחות כנראה בהריון – (במדים ובמשקפיים גדולים) הופכת עד מהרה לזעם מחושב. והמאהב השלישי בליגה? הוא לוהק מצוין עם סוזה מאייר, זה לא יכול להיות יותר קר רוח וחודר ללב.

וכך, בכמעט שלוש השעות, יש כל כך הרבה ששווה לראות על הבמה הקטנה הזו.
שווה לבוא לווינה בדרך לבריחה מהזוועה הגדולה שם והטלוויזיה המטמטמת!